שנת תשע"ח| שבת פרשת קרח

שו"ת במראה הבזק: כשרות כתובה של גר וגיורת שלא נזכר בה דבר הגרות

(מתוך ח"ז)

לונדון, בריטניה                                   London, Britain
אלול תשס"ט

שאלה

זוג עם שני ילדים שהיגר לכאן מארה"ב באו לפני וביקשו להירשם בקהילה היהודית. לבקשתי, הם נתנו לי את כל המסמכים הרלוונטיים לצורך רישומם בקהילה. בין היתר היו שם שני "מעשי בית דין" של הבעל והאשה בענין גיורם, וכן הכתובה של בני הזוג.

לאחר שעיינתי בכתובתם, ניטעו בי הספקות הבאים: אני יכול לקבל בדיעבד את העובדה שהכתובה היא כתובת מאתיים ולא כתובת מאה. אני יכול אף לקבל בדיעבד את העובדה שאין כתוב "בכתובה מוהרייכי", אלא "מהר בתוליכי". אך בכתובה זו אין שום אזכור לכך שהכלה הינה גיורת. אין כתוב בשמה "בת אברהם אבינו", אין כתוב לאחר שמה "גיורתא דא". האם צריך לכתוב להם כתובה חדשה?

תשובה
א.     אין בעיה בכך שהכתובה היא כתובת בתולה¹.
ב.     מפני שכתוב בשם החתן והכלה "בן/בת אברהם" ללא הציון "אבינו"², ראוי לכתוב כתובה חדשה³.
__________________________

¹ סכום כתובתה של גיורת זו מנה, בין שנישאה אחר שנתגיירה – שאז מפורש שכתובתה מנה (משנה כתובות יא ע"ב): "הגיורת... יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד – כתובתן מנה", וכן נפסק בשו"ע (אבה"ע סי' סז סע' ג), ובין אם הם "גר שנתגיירה אשתו עמו" נחלקו הראשונים מה גובה כתובתה. במשנה (כתובות צ ע"א) שנינו: "גר שנתגיירה אשתו עמו – כתובתה קיימת, שע"מ כן קיימה". התוספות (שם ד"ה לא), הרא"ש (פרק ט סי' לב) והטור (סי' סז) למדו שדינו של גר הוא כשל קטן, וכתובתה מאתיים; אך הרמב"ם (אישות פרק יא הל' ז) פסק במפורש שבגר כתובתה מנה, וכמותו פסק השו"ע (אבה"ע סי' סז סע' יא, ועיין ב"שדי חמד" ו כללי הפוסקים סי' יג אות ג). ואף שב"חלקת מחוקק" (שם ס"ק יג) רצה לומר שאין חולק על פסק הרמב"ם במקרה שלא הייתה לאשה זו כתובה לפני שהתגיירה, ולכן כשכונסה עכשיו כותב לה כתובה כפי דינה, וכל גויה בחזקת בעולה, ולכן כתובתה מנה; ומה שהתוספות והרא"ש פוסקים הוא במקרה שהייתה לה כתובה מאתיים לפני שהתגיירה, ואם כן כשנושאה שוב משנתגיירו ע"ד כתובה ראשונה נושאה, ולכן כתובתה מאתיים, אלא שאף זה אין בו כדי לשנות לנדון דידן, שלא שמענו שנוהגים הגויים לכתוב כתובה, ואף אם היו נוהגים כן ודאי שאינם כותבים לבתולה מאתיים. אם כן פשוט הוא שאשה זו כתובתה מנה, וכל מה שיש לנו לברר הוא מה דינה של כתובה זו שהיא כתובת בתולה, הן מבחינת הסכום (מאתיים) והן מבחינת התארים הנלווים המאפיינים כתובת בתולה (בתולתא, מהר בתולייכי, דחזי ליכי מדאורייתא), שלכאורה אם ישתמשו בהם לכתובת מי שאינה בתולה יכולות להיות שתי בעיות: "מחזי כשיקרא", ושאזכורם עלול לגרום לכך שתשתכח העובדה שהיא גיורת, הפסולה לכהונה.
נבדוק את הביטויים המופעים בכתובה זו האופייניים לכתובת בתולה אם פוסלים את הכתובה.
א.   "בתולתא" – כתב התשב"ץ (ג סי' קעח): "ולכתוב לבעולה בתולתא כרצון הבעל לא חיישינן, כבהא ל'מחזי כשיקרא'". ונראה שהסיבה היא שבדבר שאינו מעיקרי השטר איננו חוששים ל"מחזי כשיקרא", וכמו שמצינו בשו"ע (אבה"ע סי' קכט סע' ז): "אם כתב פלוני החכם או הרב או הנשיא, אע"פ שאין קורין אותו כן וגם אינו בר הכי – הגט כשר". האחרונים לא קיבלו את דברי התשב"ץ, עיין ב"יד אהרן" (סי' סו הגה' טור אות טז) וב"שבט בנימין" (סי' רעג), אך אין זה אלא מחמת בעיות אחרות שיכולות לנבוע מכך שבאמת אינה בתולה, כגון אם אלמנה היא, שיכולה להיות בעיה של קטלנית. וכן אם נבעלה לפסול לה יכולה להיות בעיה שמא תינשא לכהן. אך בעצם העניין לא חלקו עליו, שאין בעיית "מחזי כשיקרא", מלבד מה שבכל מקרה ראוי לסמוך על התשב"ץ בדיעבד, על מנת שלא לפסול הכתובה.
ב.   "מהר בתולייכי" – הרמב"ם (יבום וחליצה פרק ד הל' לד) פסק: "ואם היתה כתובת אלמנה... וכותב ויהיבנא ליכי מוהרייכי וכו'", וכתב עליו ה"מגיד משנה": "תיקון נאה הוא". אם כן נראה שרק לכתחילה הוא "לרווחא דשטרא", אך אין זה פוסל אם כתבו "מוהר בתולייכי". וכן כתוב ב"חוקת הגר" (עמ' כא), שבכתובת גיורת שכבר יש אזכור לכך שגיורת היא ופסולה לכהונה – אין קפידא אם כתב "מהר בתולייכי".
ג.    "מאתן" – כתב התשב"ץ (ג סי' קעח): "ואם כתב לה מאתיים והיתה בעולה ורצה ליזוק בנכסיו – כבר אמרו, אם רצה להוסיף לה אפי' מאה מנה מוסיף".
ד.    "דחזי ליכי מדאורייתא" – התוספות (כתובות יב ע"ב ד"ה בי"ד של כהנים) כתבו על מה שכתבה המשנה שבית דין של כהנים היו מגבים לבתולה ארבע מאות זוז, שאפי' לא כתבו בלשון תוספת אלא בעיקר הכתובה כתבו ארבע מאות זוז, וקס"ד שלא תוכל לגבות כל סכום כתובתה מאחר, שכתוב שם "דחזו ליכי וכו'", והרי ארבע מאות לא חזו לה אלא מאתיים, אפילו הכי נראה מכאן שמנהג טוב הוא. נחלקו האחרונים: ה"חלקת מחוקק" (סי' סו ס"ק ל) למד שדין זה אמור דווקא לכהנים ולמשפחות מיוחסות, שהם יכולים לכתוב "ארבע מאות דחזו ליכי", אבל שאר בני אדם לא. ואם רצה להוסיף – רשאי להוסיף, כדבר המשנה בריש פרק אע"פ, אך אינו רשאי לכתוב "דחזי ליכי", לעומתו התוספות יו"ט (ריש פרק אע"פ) כתב שהוא הדין לכל בני אדם, ומה שאמרה המשנה שאם רצה להוסיף אפילו מאה מנה – יוסיף, היינו אפילו כשכותב "דחזי ליכי", ואף שה"חתם סופר" (אבה"ע סי' קכה) פסק כ"חלקת מחוקק", מכל מקום כתב ב"מנחת יצחק" (ב סי' קיא ס"ק ג) שאין בזה כדי לפסול בדיעבד ולהצריכה כתובה חדשה, ושכן משמע מתשובת ה"פנים מאירות" (א סי' לה), וכן נראה מה"אגרות משה" (או"ח ד סי' קיח). 
ה.   ציון הגיור – בשו"ע (שם סי' סו סע' יא) פסק הרמ"א: "בכתובת גרושה כותבין מתרכתא, כדי שידעו שהיא גרושה ואסורה לכהנים". מקורו הוא ב"תרומת הדשן" (פסקים סי' צ), וכן פסק הרמב"ם (יבום וחליצה פרק ד הל' לד): "ואם היתה כתובת אלמנה כותב 'פלונית אלמנתא', ואם היתה כתובת גרושה כותב 'פלונית הגרושה', וכן אם היתה שבויה כותב 'פלונית השבויה', כדי שלא יכשל בה כהן". והרדב"ז (א, קפ) כתב כן גם לגבי גיורת שצריך לכתוב "פלונית הגיורת", שהרי גם היא פסולה לכהונה. ה"חתם סופר" (אבה"ע א, קל) פסק שכתובה זו פסולה גם בדיעבד, וכן כתב ה"נחלת שבעה" (סי' יב אות כט). ובפת"ש (שם ס"ק ח) כתב שדווקא בהרגישו בטעות קודם החופה פסל ה"חתם סופר" את הכתובה, דהוי כלכתחילה, וכן מצינו ב"חלק לשבעה" – הערותיו של ה"שואל ומשיב" לספר "נחלת שבעה" (שם אות קיד), שכתב שכל מה שכותבים לגרושה ולאלמנה אינו אלא מנהג בעלמא, וכמו שכתב ה"מגיד משנה" "תיקון נאה הוא", ואם כן אינו כדאי לפסול את הכתובה בשביל זה, וכן עיין ב"אות היא לעולם" (מערכה כ אות קח) במה שכתב בזה. מאידך גיסא, מצינו פוסקים שהתנגדו להזכרות אלו, עיין ב"יפה ללב" למהר"י פאלאג'י (ד סי' סו סע' יב), שכתב שאין ראוי הוא לגנות אשה על בעלה ולהזכיר ביום חתונתה וביום שמחת לבה מהי, ואם מחמת החששות הנזכרים אין אלו טעמים מספיקים להצריך לכתוב כן בכתובה, שכל אלו הדברים ניתן לברר קודם השידוכין. ומכל זה נראה בוודאות שאין לפסול כתובה שלא כתוב בה "גיורתא", ובפרט שכתב ב"בארות המים" (אבה"ע סי' נב) שבגיורת אין צריך להזכיר "גיורתא", ודי במה שכותב "בת אברהם אבינו", שבזה נדע שגיורת היא לעניין פסילתה לכהונה.
מלבד כל זאת היה נראה להביא ראיה שלכתחילה יכול החתן לכתוב לגיורת כתובת בתולה, כאשר הוא טוען שבתולה היא ומחזיקה בכך, שכן מצינו במשנה (כתובות צ ע"א): "גר שנתגיירה אשתו עמו כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה", ונחלקו הראשונים מהו סכום כתובתה. לתוספות ולרא"ש כתובתה מאתיים, ואילו לרמב"ם כתובתה מנה. הב"ש (סי' סז ס"ק יב), בתרצו מה שקשה על התוספות והרא"ש, שמה בכך שדעתו על כך מעיקרא, והרי אף כשנשאה הייתה בחזקת בעולה וכתובתה מנה: "ואפשר אף על גב דקיימא לן בגיורת דאין לה כתובה מאתים מחשש שמא זנתה, מ"מ אם כתב לה מאתים לא הוי כתוספת כתובה, כי לאו בודאי זנתה". היינו, שמה שמדינא כתובתה מנה אין זה אלא מבחינת הדין שכל גויה בחזקת שנבעלה, ולכן כתובתה מנה, אלא שאין בזה ללמד על המציאות בפועל, ולכן אם לדידו בתולה היא יכול הוא להחשיבה כך, ואף משתנה סכום כתובתה על-ידי כך. לכן גם בנדון דידן, אף שגיורת כתובתה מנה מחמת שבחזקת בעולה היא, אין זה אלא מחמת שכל גויה בחזקת שנבעלה היא, אך הרשות בידו להחליט שבתולה היא, וממילא כתובתה מאתיים. ומובן שאז אין את כל הבעיות בשאר האזכורים, לבד מזה שצריך להזכיר את עובדת היותה גיורת, וכבר כתבנו שב"בת אברהם אבינו" סגי.

² כפי שכתבנו בהערה הקודמת, אין בעיה בכתובה זו שהיא כתובת בתולה גמורה, ובלבד שיוזכר בה שהכלה גיורת, ובזה מצאנו חיסרון בכתובה  הנ"ל, שכתוב בה בשם הכלה וכן בשם החתן "בן/בת אברהם". ויש בזה שלוש בעיות: 
א.   משמע ששם אביה אברהם, וזה אינו נכון, והוי שינוי השם (עיין בשו"ע אבה"ע סי' קכט סע' ט ובב"ש ס"ק יז ובפת"ש ס"ק כא, במה שנחלקו כל האחרונים על "עבודת הגרשוני" שהכשיר בדיעבד), וכן החיסרון הנ"ל קיים גם בשם החתן, והוא יכול לטעון שזה אינו הוא, שהלא אין שם אביו אברהם. ואף שניתן היה לטעון שגם "אברהם" סתם מתייחס לאברהם אבינו, אלא שבזה מצינו למהר"י מינץ בסדר הגט (סי' קג) שכתב: "נראה דהוה צריך לכתוב בן אברהם אבינו ולא בן אברהם סתם, דמחזי כשיקרא ומזוייף מתוכו". ואף שכתב כן לגבי גט, מכל מקום לשון "מחזי כשיקרא" מורה שאין לטעון כדלעיל, כי מאז אברהם אבינו אנשים רבים נקראו כן, וכשכותבים "אברהם" סתם מחזי כשיקרא, שהרי ישנם רבים ששמם אברהם ולאף אחד מהם אינו מתייחס הגר, ורק כשכותבים "אבינו" ברור למי הכוונה. 
ב.   כתב הב"ש ב"שמות הגיטין" (שמות הנשים אות פ): "לכן יש לדקדק לכתוב שמות אנשים ונשים בכתובה כדין הגט", ובנדון דידן יש חשש שיחשבו ששם אבי החתן והכלה אברהם, מה שוודאי יפסול גט. עיין בשו"ע (אבה"ע סי' קכט סע' כ): "בגט גר כותב פלוני בן אברהם אבינו", ובב"ש (שם לט) הביא מתשובת מהר"י מינץ שהבאנו לעיל, שאם כתב רק "בן אברהם" הגט פסול. וב"טיב גיטין" (שמות הנשים אות פ ס"ק ג) כתב שנראים דברי הב"ש דווקא כשידוע שהסופר היה מומחה ומדקדק ובקי בכתיבת השמות, אך אם אין ידוע שהוא כזה – אין להסתמך כלל על השמות הכתובים בכתובה. וסמך עליו ה"מנחת יצחק" (ז סי' קיז; י סי' קלב-קלג) ביישוב המנהג שאין כותבים בכתובות "דמתקרייא", וכן שכותבים שם "שנשתקע" וכן עיין במה שכתבנו ב"במראה הבזק" (ג תשובה פד הערה 5) שבכתובה אין מדקדקים כמו בגיטין. 
ג.    לא ניכר בה שגיורת היא, שכן הרואה חושב שבת אברהם היא. ובזה עיין ב"במראה הבזק" (שם), שהבאנו ראיה מהרמב"ם שאף אם כתב "בת אברהם" כשר, שכן הרמב"ם לא הזכיר שבגיורת כותבים "גיורתא", וכתב ר"ד עראמה שהוא מפני שלגרות ממילא יש קול, ואם היה כתוב בכתובה "בת אברהם אבינו" אין צריך לטעם זה, שכן די במה שכתוב שהיא בת אברהם אבינו שנדע שהיא גיורת, ואם כן היה מקום לסמוך על כך לפחות בדיעבד, אלא ששם מדובר שכתבו כתובת גיורת שכתובתה מנה, ורק טעו בשמה, ואצלנו בכתובת בתולה גמורה עסקינן, ואין שום אזכור לכך שהיא גיורת, ובזה יש חשש שתשתכח גרותה לאורך זמן. וכן מצינו בתשב"ץ (ב סי' קפג), שאחד מנימוקיו למה אין צריך לכתוב בכתובת גרושה "מתרכתא" הוא שכל המעיין בכתובה ורואה שכתוב בה מנה מיד יודע לחקור ולברר אם אלמנה היא או גרושה, וכאן שאין שום סימן וזכר לכך, לכן כתבנו שראוי לכתחילה לכתוב כתובה חדשה.

³ כתב ב"נחלת שבעה" (סי' ג ס"ק יז): "אם טעה הסופר בגופו של שטר, דהיינו שם הלוה והמלוה והמעות – נפסל השטר... אבל אם קיימם כשר... אבל מהר"ם מינץ כתב בשם האגודה דאם טעה בשם החתן והכלה או שלא הזכיר שמותן ושם המדינה – פסולה, ואין תולין ביני חיטי... ואפשר דבכתובה החמירו וכו'". אם כן אין אפשרות להוסיף את המילה "אבינו" בין השורות ולקיים בסוף שטר הכתובה, אלא צריך לכתוב כתובה חדשה, כדין כתובה שיש בה טעות. וכן כתב ה"שמש צדקה" (סי' ד), שכל שנפלה טעות בשם החתן והכלה הוי מעוות שאינו יכול לתקן. והיו שחלקו על כך, עיין ב"בית דוד" (סי' מא), וכן ה"שבט בנימין" (סי' רפו) כתב שבמקום הצורך יש להקל ולהתיר תיקון על-ידי קיום, אך מכל מקום כתבנו שיש צורך לכתוב כתובה חדשה, היות שכשבאים לתקן כתובה ראוי הוא לעשות כן על הצד היותר טוב והגון, ולא להיכנס לדחוקים (נוסח "כתובה דאשתכח בה טעותא" עיין ב"נחלת שבעה" סי' יד).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר