שנת תש"ף | שבת פרשת ראה

שו"ת במראה הבזק: השתתפות בריצת מרתון

(מתוך ח"י)

קולן, גרמניה                                             Koln, Germany
חשון תש"פ 

השאלה
האם מותר להשתתף בריצת מרתון בלי לשלם על ההשתתפות, כשלא נהנים מהשירות, אבל נהנים מהארגון, כגון סגירת כבישים, פרסום וכו'? והאם מותר לראות מופע ממקום ציבורי, כגון מגבעה קרובה. 

תשובה
א.  אם המארגנים מקפידים שכל המשתתפים ישלמו, אסור להשתתף ללא תשלום¹.
ב.  צפייה בהופעה על ידי עמידה מחוץ למקום ההופעה. יש לחלק לשלושה מצבים:
  1.   צופה בהופעה על ידי טיפוס על הגדרות של המתחם – אסור².
  2.   צופה בהופעה מביתו או עובר באקראי – מותר³.
  3.   צופה בהופעה על ידי שבא מלכתחילה ויושב בצורה קבועה מחוץ למקום ההופעה – מותר, אך ייתכן שראוי להימנע מצד מדת חסידות^4.
_____________________ 
¹ יש להקדים שאין הדיון כאן מצד האיסורים שעלולים להיות מצד עצם ההשתתפות בריצת מרתון כגון איסורי צניעות כמבואר בשולחן ערוך אבן העזר כא,א. הדיון כאן מהצד הממוני – האם יש בהשתתפות בריצת המרתון ללא תשלום משום גזל או הפסד ממוני למארגני התחרות.
ככלל יש לומר שהמציאות של הריצות הללו משתנה ממקום למקום. יש מקומות שהמארגנים יותר מקפידים על התשלום ויש מקומות שפחות. כמו כן יש מקומות שהאינטרס של המארגנים הוא שיהיו כמה שיותר משתתפים ורק מבקשים שירשמו מראש. על כן יש לברר בכל מקרה עם המארגנים סוגיה זו.
אנו נדון בהנחה שהמארגנים, בין אם זה אנשים פרטיים ובין אם זוהי רשות מוניציפאלית, הם מקפידים שמי שמשתתף בריצה ישלם על כך.
הגמרא בבבא קמא כ. דנה בשאלת זה נהנה וזה לא חסר האם חייב או פטור, כלומר אדם שנהנה מנכסי חבירו באופן שאינו מפסיד את חבירו. השולחן ערוך חושן משפט שסג, ו פוסק שפטור. מבואר בגמרא שם "זה נהנה וזה חסר חייב", כלומר אם יש חיסרון כל שהוא לחבירו בעצם ההשתמשות בנכסיו הרי הוא חייב לשלם לו.
בנידון דידן יש לשאול האם יש חיסרון למארגנים בכך שמשתתפים נוספים רצים ללא תשלום? וכן האם יש להם בעלות על השטחים הציבוריים בו מתקיימת הריצה ומכוח כך יכולים למנוע ממי שלא משלם לרוץ שם?
פשוט שיש עלויות רבות למארגני ריצת המרתון הכוללות בין השאר – הפקה, שכירת אנשי אבטחה, רפואה וסדרנים, מדידת זמנים וכן הבאת ציוד המאפשר את הריצה כגדרות, סימונים וכדומה.
מסתבר שללא כל התנאים שיוצרים המארגנים, האדם הפרטי היה מתקשה לעשות ריצת מרתון במרחבים הציבוריים (זה מבלי להתייחס לכך שהמארגנים יוצרים "אווירה" המעודדת לרוץ כמוסיקה, חולצות, מדליות ועוד). ממילא אפשר להגדירו כ"נהנה" מנכסי חבירו ולא יכול לטעון "אני רץ לפי תומי ברחוב הראשי ואין לי הנאה בכל מה שארגנו המארגנים".
ממילא יש לדון האם המארגנים נחסרים בריצה זו ללא תשלום. כאמור אנו דנים במקרה שאם ישאל אותם האדם הפרטי הם יקפידו שישלם וכן הגוף המוניציפאלי שנותן להם אישור לעשות את הריצה בתחומו מקפיד שהאנשים ישלמו (כמו כן מסתבר שהגוף המוניציפאלי שמאשר את קיום הריצה בתחומו הוא נותן זכות למארגנים לקבוע את סדרי התנועה במקום. לכן הם יכולים למנוע נסיעת כלי רכב או קיום פעילות אחרת).
מסתבר לדון את המקרה הזה כ"זה נהנה וזה חסר" וחייב לשלם. מכיוון שהמארגנים מתכננים את הריצה למספר מסוים של משתתפים ועל פי זה בונים את חסימת הכבישים וכו'. אם מתווספים כמות של רצים לא מתוכננת הרי זה מחסיר את המשתתפים ששילמו מבחינת ההנאה מהריצה, הצפיפות והשימוש במשאבים שיש לאורך מסלול הריצה. וכן אם זוהי תופעה נרחבת זה יכול להחסיר גם את האירוע בכללותו.
² יש להקדים כנ"ל שהדיון הוא מהצד הממוני ולא מצד האיסורים העלולים להיות כרוכים בהופעות וכדומה.
בגמרא בקידושין סג. שריקוד או שירה הרי הם נחשבים ממון. "ועוד תניא שב עמי בצוותא ואקדש לך שחוק לפני רקוד לפני עשה כדימוס הזה שמין אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת". וכן משמע בבבא קמא פו.
בגמרא בפסחים כו. "קול ומראה אין בהם מעילה. מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא " ומשמע שיש איסור. התוספות שם מקשה מהגמרא בסוכה נג. שאשה בוררת לאור שמחת בית השואבה (השמן והפתילה של נרות המקדש היו של קודש). ואכן נחלקו הראשונים האם מותר לכתחילה ליהנות מקול ומראה או שאסור (תוס' סוכה נג.)
על כל פנים, אפשר ללמוד מכך ששיש איסור להיכנס ולצפות ללא רשות. הוא הדין לעמוד על הגדרות, מכיוון שמקום הגדרות נחשב כחלק מהמחם שבבעלות המארגנים.
לעניין התשלום הכספי יש מקום לדון מצד סוגיית "זה נהנה וזה חסר" (בבא קמא כ.) האם נחשב כמו דירה העשויה להשכיר (ע' שולחן ערוך חושן משפט שסג ,ו) והאם נחשב "חסר".
³ נראה לדינא שבצופה בהופעה מביתו או בעובר ליד ההופעה באקראי ומתעכב כמה דקות לצפות בהופעה הדבר מותר.
מכיון שמסתבר שמארגני ההופעה \ האומן אין הם מקפידים על מצבים כאלה ומוחלים על כך. מכיוון שאין המתחם סגור אז הם לוקחים בחשבון שיש בתים ליד שיש ביכולתם לצפות בהופעה בלי לשלם והם לא ילכו ויגבו מכל השכנים תשלום על ההופעה. וכן לגבי העוברים ושבים ליד מקום ההופעה לא מסתבר שיגבו מהם תשלום עבור מי שנהנה מהשירים שהוא שומע ממקום ההופעה או אם צפה מעט. על דעת כך הם מקיימים את ההופעה במקום הזה.
יש להעיר שנראה שאין שייך לאסור על בעלי הבתים הסמוכים מדין "היזק ראיה" (בבא בתרא ב. ושולחן ערוך חושן משפט סימן קנד). מכיוון שהיזק ראיה זה דווקא כאשר מסתכל לתוך חצר חבירו שעושה שם תשמישיו הצנועים ופוגם לו באפשרות לעשות תשמישים אלו. דבר זה לא שייך במקרה של הופעה שאין זה מונע את אפשרות ההופעה בכך שצופים מבחוץ. 
⁴ נראה שמקרה זה נחשב כ"זה נהנה וזה לא חסר". מכיוון שהמקום בו עומד כגון גבעה סמוכה למקום ההופעה אין זה מקום העומד להשכיר לצורך ההופעה. ואין הצופה מחסירו בעצם הצפיה בהופעה.
מכל מקום בשולחן ערוך בחושן משפט שנט, א פוסק "אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא, בין מישראל בין מעכו"ם. ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה -- שרי; כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצוץ בו שיניו. ואף זה אוסר בירושלמי ממידת חסידות". הסברא שאוסר הירושלמי מידת חסידות. מכיוון שאם הרבה אנשים יקחו כל אחד מעט מהחבילה או מהגדר הרי הבעלים יחסר. הוא הדין בנידון דידן שאם יבואו הרבה אנשים ויתיישבו בצורה קבועה בגבעה סמוכה למקום ההופעה, הרי ככל שתתרבה התופעה הזו יהיו אנשים שיעשו כן כדי לחסוך את עלות ההופעה וזה יהיה הפסד כספי למארגנים \ האומן.
עוד יש לציין למחלוקת הים של שלמה (בבא קמא פרק ב סימן טז) והגר"א (חושן משפט שסג, סקט"ז) האם במקרה של "זה נהנה וזה לא חסר" ואין שום תועלת לבעל הנכס בשימוש בנכס שלו – האם מותר להשתמש או אסור.
עוד יש להעיר מה יהיה הדין במקרה שהמארגנים של ההופעה יפרסמו שהם אוסרים לצפות ממקומות סמוכים על ההופעה. נחלקו במחלוקת דומה התוספות (בבא קמא כ) והמרדכי שם האם זה נחשב "מידת סדום" וכופין על כך. הרמ"א (חושן משפט שסג, ו) מכריע שזה נחשב מידת סדום וכופין על כך. והנודע ביהודה (תניינא סימן כד) חולק. מכל מקום יתכן שבנידון דידן לכולי עלמא אין יכולים לעכב שאין להם במקומות הסמוכים שום בעלות או סמכות לקבוע מי ישב שם.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר