שנת תשע"א | שבת ואתחנן

שו"ת במראה הבזק: נאמנות לטעון שאיננו כהן לאדם ששם משפחתו כגנוביץ

(מתוך ח"ז)

עפולה, ישראל Afula, Israel

מרחשוון תשס"ח

נאמנות לטעון שאיננו כהן לאדם ששם משפחתו כגנוביץ

השאלה

חתן וכלה עולים מחבר העמים. שניהם יהודים משני הצדדים. הכלה הייתה נשואה לגוי על-פי הצהרתו. החתן שמו כגנוביץ, שהוא שם של כהן, אך כמסיח לפי תומו הוא סיפר כי זה שם משפחתה של אמו. את אביו הוא לא הכיר, ולכן הוא קיבל את שמה. האם יש להתיר להם להינשא?

כיוון שהחתן והכלה כבר אחודים זה בזה, והם אינם צעירים (בני כשישים) ולא יסכימו להיפרד, וביקשו להינשא כדת משה וישראל, אנו מבקשים לנהוג בהם לקולא, על מנת שלא לדחוף אבן אחר הנופל ולקרבם לדת ישראל. מה דעתכם?

התשובה

א. אדם שלא הוחזק כנכרי נאמן לומר "יהודי אני"¹.

ב. הוא הדין והוא והטעם שיהודי שלא הוחזק ככהן יהיה נאמן לומר "ישראל אני ואיני כהן"². מקרה דנן ייתכן שקל וחומר הוא³.

ג. אם הוחזק ככהן, יצטרך להוכיח⁴ את טענתו⁵ שאינו כהן.

ד. בנדון דידן המבקש לא הוחזק ככהן. שם המשפחה אינו מוכיח כי המבקש כהן, והמבקש הסביר בצורה הגיונית מדוע הוא מחזיק בשם זה אף שאינו כהן. על כן, לרוב הדעות אין צורך בשני עדים, והוא נאמן⁶.

ה. גם אם אדם הוחזק לכהן, יש לבדוק מהו בסיס החזקה. האחרונים הקלו במקרים שהמקור להנהגת הכהונה הוא דברי אב שאינו שומר מצוות⁷, סימנים על קבר⁸, ואפילו אם שם המשפחה כהן⁹, וכן בחשש שיחזור לסורו¹⁰ (בחלק מהתשובות נאמר בפירוש שמדובר באדם שנהג בכהונה).

ו. רצון בני הזוג לחזור ליהדות ולהינשא כדת משה וישראל מחזק את אמינותם, ויש צד לומר ש"הוי כאנן סהדי" שאינו כהן¹¹ (עיין בהערות לעיל).

ז. לאור הנ"ל ניתן להשיאם כדת משה וישראל, לאחר בירור מעמיק שאכן לא הוחזק לכהן וטענתו מוכחת¹².

____________________________________________________________

1 ר"ן פסחים (ג ע"ב ותוס' שם, ראשונים על יבמות מז ע"א) עיין בשו"ת ב"מראה הבזק" (א תשובה פב) להרחבת הדין ומקורותיו.

2 שלושה טעמים נאמרו כהסבר לנאמנותו לומר "ישראל אני":

א. רוב הנמצאים באותו מקום הם יהודים.

ב. רוב הבאים לפנינו בתורת יהדות הם ישראלים.

ג. מילתא דעבידא לאיגלויי (דבר שסופו להתגלות).

הטעם הראשון מתאים גם לטוען "ישראל אני ולא כהן", כי רוב היהודים אינם כהנים. הטעם השני אינו מתאים לכאורה לנדון דידן, שהרי מעטים המקרים שדנים בכך ואין נתונים שבעזרתם נוכל ליצור הנהגה מטעם רוב. אך יש שביארו טעם זה מכוח חזקה שגוי לא יאמר על עצמו שהוא יהודי, כמבואר בשו"ת "במראה הבזק" (שם הערה 3) בשם ה"אגרות משה" (אבה"ע א סי' ח) ופד"ר (ט עמ' 358). אך עיין במאמרו של הרב פרבשטיין בתחומין (יב עמ' 47), שהבין ב"אגרות משה" (שם סי' ו) שהטעם הוא מדין רוב. כן גם דעת ה"חזון איש" (הלכות ייבום סי' קיז סע' ז) אך הביא גם את טעם החזקה כהסבר לראשונים אחרים, עיי"ש. במקרה דנן יש חזקה שאדם בגיל מבוגר שהתעורר ורוצה להינשא כדת משה וישראל לא ישקר בדבר כהונתו. גם הטעם השלישי שייך בענייננו,שהדבר עשוי להתגלות אם נכונה טענתו שזה שם משפחת אמו ושאין כהנים במשפחתו.

3 כתבנו שקל וחומר הוא מדין האומר "יהודי אני":

א. נראה כך מסברה: סתם יהודי או אדם שכבר הוכיח את יהדותו אינו נטול חזקה, אלא בחזקת ישראל הוא עד שיוכח אחרת, ואדרבה, אינו נאמן לומר "כהן אני" ללא עדות (אבה"ע סי' ג). לעומתו, אדם שאינו מוכר שטוען "יהודי אני" אינו בחזקת יהודי ואינו בחזקת גוי טרם שטען.

ב. הרב פרבשטיין (שם עמ' 72) הביא מחלוקת בהסבר טעמו של רבי יהודה, שבחו"ל מאמינים לאומר "יהודי אני". לפי רבנו הלל (על תורת כהנים ספרא פ' קדושים פ"ח), הנאמנות היא מדין "אנן סהדי" ומתקבלת אף במקום שצריך עדים, אך לפי הגר"מ פינשטיין ("אגרות משה" יו"ד חלק ב תשו קכז ענף ה) אין זה פועל מדין "אנן סהדי", אלא רק מבטל את חזקתו כגוי והופך אותו לאדם שאינו מוחזק, עיי"ש. נמצא שאם האומדן חזק, יש לדון גם מכוח "אנן סהדי", וכך נראה לומר בשאלתנו, שהחזקה שלא משקר (בהערה הקודמת) קרובה ל"אנן סהדי".

ג. אך יש לדחות. שאפשר שאין כאן "אנן סהדי", כי ייתכן שאדם רוצה להינשא כדת משה וישראל, ומאיסורים אחרים לא אכפת לו. נישואים הם סמל חשוב בשבילו, ומי ידע שהיא אסורה לו? וייתכן גם שרק לאחד מבני הזוג חשוב להינשא כדת משה וישראל, וממילא לא אכפת לו לכסות את האמת.

4 נחלקו הדעות אם נחשב הדבר לאיסורים או לדבר שבערווה. לחלק מן השיטות יצטרכו שני עדים, וגם שאלה היא לשיטות אלו אם עד יחיד יהא נאמן לומר על אדם שהסיח לפי תומו.

5 האחרונים העירו על הרמב"ם, שפסק (סנהדרין פרק טז ה"ו) שעד אחד נאמן לומר שאשה זו גרושה, או זונה, שלא כתוספות רי"ד וריטב"א (קידושין סו ע"א). מצד שני, בגמרא שם משמע שאינו נאמן לומר על פלוני שהוא בן גרושה ובן חלוצה. מצינו מספר תירוצים באחרונים:

א. עד אחד נאמן לומר "דבר זה אסור", אך אינו נאמן לומר על פלוני שעשה מעשה אסור ("מחנה אפרים", עדות יג). ה"חזון איש" (אבה"ע סי' כ סע' טז) הקשה מזונה, והסביר שמשכחת לה בגיורת או נבעלה לחלל, ואין כאן בעילת איסור.

ב. בעדות על הבן העד בא להוציא מחזקת כהונה- "מחנה אפרים"

ג. עד אחד נאמן גם על מעשה אסור, אך אינו נאמן לומר פלוני שהוא פסול כהונה או קהל. "שב שמעתתא" (ו טו) עיין ב"קהילות יעקב" (כתובות סי' יא) לתוספת הסבר. ה"חזון איש" הנ"ל הקשה: מה לי פסול קהל מה לי פסול בתולדה? עיי"ש.

ד. כשכבר נישאת לכהן ומעידים עליה או על הבנים, הרי זה דבר שבערווה, נדחה על-ידי ה"מחנה אפרים" והתקבל על-ידי "שער המלך" (סנהדרין שם) ו"אבני מילואים" (מו ה).

ה. ה"פני יהושע" (קונטרס אחרון לקידושין צא) העמיד את הרמב"ם במקרה שהורעה חזקת הכשרות, ורק אז עד אחד נאמן, או שהאשה ספק גרושה. גם ה"חזון איש" הסביר בר"ן שיוחסי כהונה אינם דבר שבערווה (אבה"ע סי' נט סע' כ), וכך הסביר גם ברמב"ם (סעיף כב). ועיין עוד במאמרו של הרב פבשטיין (עמ' 64-70) שהרחיב בזה.

6 לפי ההסבר הראשון עד אחד נאמן להעיד על ייחוסו של אדם. גם לפי ההסבר השני יהיה עד אחד נאמן, כי אינו בא להוציא מחזקה. לפי ההסבר השלישי לכאורה צריך שני עדים, אלא שכאן יש אולי קולא, כיוון שאינו מוחזק, וצ"ע. לפי ההסבר הרביעי גם לא יצטרכו שניים, כי אינו מוחזק. גם לפי ה"פני יהושע" אין צריך שניים, כי אדרבה הוא בחזקת ישראל, וכתב (כתובות כג ב) שעד אחד אינו נאמן לומר "פלוני כהן" נגד חזקה דרובם ישראל. כאמור, התוספות רי"ד והריטב"א חולקים על הרמב"ם.

7 "אגרות משה" (אבה"ע ד סי' יא).

8 "אגרות משה" (אבה"ע ד סי' מא).

9 קובץ "חזון עובדיה" (ב) שו"ת "יביע אומר" (אבה"ע ז סי' ט), שהתיר בית דין רבני לאדם בשם "כהן" מפרס להינשא לאסורה לכהן, כי לא שמע מאביו ולא הוחזק, או כי ניתן הסבר לשם כהן אף שאיננו כהן. וכן ידוע במקומותינו כי רבים נושאים בשם כהן או שם אחר הנהוג במשפחות כהנים אף שאינם כהנים כלל.

10 "אגרות משה" (יו"ד ד סי' לט).

11 כמבואר בהערות לעיל.

12 מצטרפים לזה דברי הריב"ש (סי' תקד) שאף במקום שיש נאמנות לאדם בדבריו מכוח הפה שאסר, ראוי לדרוש ולחקור היטב. דבריו הובאו בשו"ת "במראה הבזק" (א תשובה פב).

לראש העמוד