|
 שנת תשע"ב | שבת פרשת בשלחשו"ת במראה הבזק: הטלת איסור כניסה לבית-הכנסת על חבר הקהילה(מתוך ח"ד) מלמו, שבדיה Malemo, Sweden תמוז, ה'תשנ"ז הטלת איסור כניסה לבית-הכנסת על חבר הקהילה שאלה חבר בקהילה מסרב לשלם את מסי הקהילה. מצד אחד חשוב לנו מאוד לשמור על אחדות הקהילה, אבל איננו יכולים לותר בנושא חשוב ועקרוני זה. ועד הקהילה הציע לאסור על חבר זה כניסה לבית הכנסת כאמצעי כפיה. האם אכן אנו רשאים לנקוט צעד חמור שכזה כנגדו? האם נכון שאנו יכולים לסמוך על תשובת החתם סופר המפורסמת בענין? תשובה מבחינת ההלכה ניתן לאסור כניסת חבר קהילה שאינו משלם מס לקהילה לבית-הכנסת, בתנאים באים: 1. אם המסים משמשים לאחזקת בית-הכנסת או לבנייתו1 אפשר לאסור עליו את הכניסה, מפני שהוא כגוזל את הרבים, כאשר בית-כנסת מוגדר2 כבית-הכנסת של כפרים3. 2. אם בית-הכנסת מוגדר כ"בית-כנסת של כרכים", או כשהמסים אינם משמשים לאחזקתו, אלא לדברים שיש לקהילה כוח לכפות את גבייתם (כגון - צדקה, תלמוד תורה, ספר-תורה)4 אפשר לאסור את הכניסה באחד משני אופנים: א. פסק בית-דין5. ב. החלטת "ז' טובי העיר", דהיינו ועד הקהילה הנבחר (אף אם הם פחות משבעה)6. במקרה זה הם צריכים להחליט החלטה עקרונית ושיוו התקנה צריכה להיות על דעת כל חברי הוועד7, והיא צריכה לקבל את הסכמתו של רב העיר8. למעשה יש חשש רציני שמניעה בכוח של כניסת יהודי לבית-הכנסת, כגון על-ידי שומרים או שוטרים, תגרום לחילול השם ולפנייה לערכאות. על כן, בכל מקרה כזה, יש להימנע מנקיטת צעדים מסוג זה ולהסתפק בפרסום פנימי, בתוך הקהילה, אודות הסירוב לשלם וההיתר ההלכי למנוע מאדם כזה קבלת כיבודים בבית-הכנסת, כגון עלייה לתורה, פתיחת הארון, וכל שכן שליחתו לפני העמוד.
1 שו"ת "במראה הבזק" (ח"א תשובה יב, ג1 במהדורא ראשונה) 2 ע"פ שו"ע (אורח חיים סי' קנג סעיף ז). 3 עיין שו"ת "משאת בנימין" (סי' לג) שם מגדיר המשיב באריכות את ההבדל בין שני סוגי בתי-הכנסת. תורף דבריו הוא, שבית-כנסת שנבנה לקהילה מסוימת, אף שבאים לשם מדי פעם מתפללים אורחים, מוגדר כ"בית-כנסת של כפרים", והוא בבעלות אנשי אותה הקהילה. אך אם בית-הכנסת נבנה גם לצורך הרבה אנשים ממקומות אחרים המתכנסים במקום זה (כגון בעירו של רב אשי, שלשם היו מגיעים אנשים מהרבה מקומות), הוא מוגדר כ"בית-כנסת של כרכים" ואינו בבעלות אנשי אותה הקהילה או העיר. 4 בבא בתרא (ח ע"ב) "כופין בני העיר...", ועיין גם במרדכי שם. 5 מדין כפיית בית-דין שיכולים לכפות במה שירצו (על-פי הוראת הגרז"נ גולדברג). ועיין גם רמב"ן כתובות פו ע"א, לגבי כפייה. 6 שו"ת "חתם סופר" (חלק חושן משפט סי' קטז) ומקורו בגמ' בבא בתרא (שם) "אי קיבלו... אפי' חד נמי". 7 עיין "חתם סופר" (שם) שמסתפק בדבר. ובמקום שיש מנהג - אפשר לכפות גם על-פי רוב 8על-פי הגמ' בבא בתרא (ט ע"א).
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
