שנת תשע"ג | שבת פרשת תרומה

חמדת הדף היומי: שטיפת פירות בשבת

מובא במשנה (שבת דף קמ ע"א) 'אין שולין את הכרשינין' וכן פסק שו"ע (שיט, ח) שאסור להציף מים על הכרשינים, וכן לשפשף אותם כדי להסיר את הפסולת (אמנם דין זה לא הובא כלל ברמב"ם).

המשנ"ב (כח) מוסיף שלאו דווקא כרשינים, אלא גם תפוחי אדמה (כנראה שמדובר בכאלו שראויים לאכילה שאין בהם דין מוקצה)שראויים למאכל, אסור לשים עליהם מים, כדי להסיר את האבק מהם.

אגרות משה (א, קכה) מבאר שיש שלושה הבדלים בין שטיפת הפירות לפני האכילה לבין שטיפת הכרשינים: א. אם זה לצורך אכילה מיידית, מותר לשטוף את הפירות, והמשנה שאוסרת מדברת כשמשאיר את האוכל ששטף לאחר זמן. ב. בימינו, ניתן לאכול את הפירות בלא שטיפה, והשטיפה היא רק לתוספת נקיון. ג. יש להבדיל בין השריה לשטיפה, האיסור במשנה,  הוא דווקא להשרות כדי להפריד את הפסולת, והשרייה היא דרך ברירה, אבל שטיפה אינה דרך ברירה, וכמו שמותר להדיח כלים למרות שהוא מפריד את הפסולת שדבוק בהם. לדעתו אם ניתן לאכול את הפרי בלי שטיפה אין איסור גם לזמן מרובה, אבל אם לא ניתן לאכול אז חייבים לשטוף סמוך לאכילה.

ציץ אליעזר (ו, לז) מביא דעות נוספות: פקודת אליעזר שאומר שיש חילוק בין אם הלכלוך דבוק, שאז הוא נחשב כמו קליפה לפרי, ואז מותר להסיר אותו, לבין אם הלכלוך הוא שטחי, שאז אסור לשטוף כי זה יותר דומה לבורר. ולכן כותב שלשטוף פירות כדי להסיר ריסוס נחשב כקליפה, ומותר בשבת. הציץ אליעזר מביא עוד צד להתיר שהירושלמי (כ, ג הובא בר' ניסים גאון על הדף) כותב שהאיסור לשטוף כרשינים אינו נחשב לבורר, אלא נחשב לדש, והוא קיים רק כשהלכלוך היה עליהם בזמן הקטיפה, ורק אם הוא מקיף את הפרי מכל הצדדים, כי אחרת אין זה נחשב כדישה.

ראייה מעניינת מביא קצות השולחן (קכה) מרמב"ן ורשב"א(שבת קיד ע"ב) שהביאו ירושלמי (פסחים ד, ד) שמה שכתבה הגמרא שהתירו ביום הכיפורים קניבת ירק, הכוונה לשטוף פירות לצורך מוצאי הצום, ומשמע מדבריהם שאין איסור מדאורייתא לשטוף פירות, אלא מדרבנן. אמנם, אם שוטפים סמוך לאכילה אין איסור גם מדרבנן, ולדעתו יש לאסור לשטוף אם אין זה סמוך לאכילה. כמובן שניתן להסביר את המקורות האלו באופנים שבדרך כלל אסור להדיח פירות, ואין ראייה נגד מה שכתבו שאר האחרונים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר