שנת תשע"ג | שבת פרשת מטות מסעי

חמדת הדף היומי: מסחר בדברים אסורים

הגמרא בפסחים (כג ע"א) מביאה (ממשנה שבועות ז, ג) את הדין שאסור לאדם לסחור בדברים אסורים באכילה. ופסק הרמב"ם (מאכ"א ח, יז - יח) "זה הכלל כל שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה, וכל שאיסורו מדבריהם מותר לעשות בו סחורה בין בספיקו בין בוודאו".

וכותב המל"מ (שם) שברור שהרמב"ם פסק שיש איסור דאורייתא לעשות סחורה בדברים אלו, והביא שתי ראיות: א. ממה שכתב 'בין בספיקו בין בוודאו', ואין זה הולך על דין היתר הסחורה באיסור דרבנן, שהרי שם וודאי שאם מותר לסחור באיסור דרבנן וודאי, מותר גם בספק, אלא הולך על דין איסור הסחורה בדאורייתא, ומזה שאסור לסחור גם בספק דאורייתא, רואים שהאיסור הוא מדאורייתא (אמנם אח"כ הוא אומר שאולי הכוונה לאיסורים שאסורים רק מחמת ספק). ב. ממה שכתב (הלכה יז) שחלב מותר במסחר, ולמד ממה שכתבה התורה שחלב מותר במסחר, ואם איסור המסחר הוא מדרבנן, אולי חכמים גזרו איסור מסחר מאוחר יותר? אלא וודאי שאיסור הסחורה הוא מדאורייתא.

וכן תוס' (ד"ה אמר קרא) אומרים שאיסור זה הוא איסור מהתורה. אמנם סייגו דבריהם, שאיסור זה חל רק על דברים שמיועדים לאכילה, ולא על דברים שמיועדים לעבודה, כמו סוסים וחמורים. כך גם פסק שו"ע שאיסור זה חל רק על דברים שמיועדים לאכילה. וכתב הברכי יוסף שעל זה סמכו להתיר לגדל תוכים וכדומה שמיועדים רק לשעשוע ולא לאכילה.

לעומתם הרשב"א (ג, רכג) אומר שהאיסור הוא מדרבנן גזירה שמא יבוא לאכול מהם, ולכן זה תלוי ברוב המין של אותו דבר, האם הוא מיועד לאכילה או לעבודה ומלאכה.

הרב ישראלי זצ"ל בשו"ת עמוד הימיני (לו) סיכם את השיטות: א. לתוס' פסחים רק כשמוכר לשם אכילה יש איסור. ב. שיטות תוס' בסוכה (לט) שהאיסור הוא כשעושה מסחר בדברים אסורים על מנת להרוויח, ואין להפיק רווחים מדברים שהתורה אסרה באכילה. ג. שיטת רמב"ם שהאיסור הוא לעבוד עבודה קבועה בדברים האסורים באכילה, כיון שמה שהתורה אסרה באכילה היא גם אסרה בהתעסקות בו באופן קבוע.

ועי' בשו"ת במראה הבזק (ו, נט) שאסור  לגדל דגים לא כשרים לצורך מסחר בחו"ל מסיבה זו. וכן בשו"ת במראה הבזק (ה, סז) שאסור להפעיל בית אבות לגויים כשמגישים בו דברים האסורים באכילה, כיון שזה כמו מסחר, אא"כ לא משתכרים בזה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר