שנת תשע"ד | שבת פרשת נח

חמדת הדף היומי: שניים עדים ואחד בעל דין

הגמרא (קיב ע"ב) מפרטת את הדברים שציוה ר' ישמעאל את רבי לפני מותו, כאשר הדבר הראשון הוא: "אל תעש מום בעצמך. מאי היא? לא תהוי לך דינא בהדי תלתא, דחד הוי בעל דינך ותרי סהדי". ר' ישמעאל מזהיר את רבי שלא יעשה עסקים עם שלושה אנשים, כיון שאז יש לחשוש ששניים מהם יתחזו לעדים אובייקטיביים, ויעידו לטובת השלישי, כאילו רק הוא הבעל דין, וכך בית הדין יקבל את עדותם.

הגמרא בשבועות (לא ע"א) כותבת גם היא שמהפסוק 'מדבר שקר תרחק' נלמד שאסור לשניים מתוך שלושה בעלי דינים להעיד כאילו הם אנשים אובייקטיביים גם אם הם מעידים על דבר שלדעתם הוא אמת ונכון.

ש"ך (חושן משפט לב, ד) מביא שהים של שלמה (ב"ק ד, יח) שפוסק שאם הודו השניים שהעידו שהם באמת בעלי דינים, הם חייבים לשלם, וזאת למרות שהם טוענים שהעידו על דבר שהוא אמת.

אמנם הקצות (שם ב) מערער על דבריו כיון שלמעשה יש להם מיגו שהיו יכולים לשתוק, ואז לא היה מתגלה שהם שיקרו. והסיפור כאן דומה לגמרא בב"ב (לב ע"ב) שמספרת על אדם שהביא שטר שהיה נראה אמיתי, והוא לחש לרבא שהשטר אמנם מזוייף, אך היה לו שטר אחר ואבד, ומסקנת הגמרא שלא מוציאים על סמך מיגו זה כסף, אמנם, אם העדות הייתה על מנת להשאיר כסף ברשותו, אין להוציא ממנו את הכסף על בסיס הודאתו. ואף בנידון דידן, הרי כשהודו שהם היו נוגעים, טענו שהעדות בכל זאת נכונה, ויש להם מיגו שהיו שותקים, ואף כאן זה על מנת להשאיר את הכסף ברשותם. ובדומה לזה הקשה גם אורים (שם סק"ט).

יתכן לבאר שכאן אחרי שהודו שהם בעלי דינים, הסתבר למפרע שבית הדין דן בין בעלי דינים שאינם בעלי הדין הנכונים, שהרי הסתבר שישנם בעלי דינים נוספים, ואם כן הדיון התבטל, וצריך לדון מחדש (ולמרות ששותף יכול לדון בשם השותפים, ולא צריך את נוכחותם, זה כשבית הדין יודע שהדיון הוא של שותפים, ולא כשחושב בטעות שהדיון של אדם אחד) ומכיוון שהתבטל הדין שמכוחו הם זכו בכסף עליהם להחזיר אותו. (עי' גם בזית רענן ב, נה, שתירץ באופן אחר את דברי יש"ש).

לסיכום: הגמרא הביאה שצריך להיזהר משלושה אנשים שיהיו בעלי דינים, על מנת שלא יעידו שניים מהם לטובת השלישי, כאילו הם לא קשורים, וה"ים של שלמה" מחייב אותם להחזיר את הכסף אם השיגו אותו על ידי עדות, וזאת למרות שהם טוענים שהכסף שייך להם בצדק.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר