English | Francais

Search


שנת תשע"ד | שבת פרשת ויצא

חמדת הדף היומי: האם מותר להשתמש במכתב שניתן לצרכים מסוימים ?

הרב עקיבא כהנא

הגמרא ביומא (ד ע"ב) אומרת שאדם שאומר לחבירו דבר, החבר הוא 'בבל יאמר', עד שיקבל רשות מפורשת מהאדם שאמר לו, ולמדו זאת מהפסוק "וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" (ויקרא א, א). מרש"י (ד"ה שהוא בבל) משמע שהלימוד הוא ממה שכתוב בפסוק 'לאמר', ודורשים נוטריקון 'לא אמור', ואילו המהרש"א (ד"ה שהוא בבל) מפרש שמעצם זה שה' אמר למשה לאמר לאחרים, משמע שבלי שהיה אומר לו לא היה אומר לאחרים, וניתן ללמוד שאין להעביר את הדברים לאחרים בלי רשות מפורשת.

לכאורה נראה מגמרא זו שכל אדם שקיבל מידע מחבר, אסור לו להעביר את המידע בלי אישור מפורש.

אמנם בשו"ת במראה הבזק (ז, קט) הביאו כמה טעמים לבאר מדוע דין זה אינו נוהג במקרים רבים כשאדם נותן מידע או מכתב ורוצה שישתמשו בו רק באופן מסוים.

א.       בשו"ת יהודה יעלה (יו"ד שיט) כתב שהרמב"ם לא הביא את זה, וזו ראייה שלא פסקו להלכה. וכן יתכן שהרמב"ם למד שדברי הגמרא כאן אינם הלכה פסוקה, אלא כוונתה לומר שכך הוא דרך ארץ לנהוג, וכך משמע מלשון המאירי שם.

ב.       אמנם בשאילתות (שאילתא כח) וסמ"ג (לאווין ט) הביאו גמרא זו להלכה, אך בשו"ת יהודה יעלה (שם) כתב שאין איסור אלא באופן שהדברים שהוא יספר הם לשון הרע על המספר, ולא כשלמספר יש סיבות אחרות שלא נוח לו שהמספר מספר את תוכן הדברים.

ג.        הגר"ש ישראלי (חוות בנימין עה) כותב שכל הדיון בגמרא הוא על פרסום דברי תורה בלי רשות, כי יתכן שהדברים שנאמרו לא נאמרו הלכה למעשה, אלא רק בדרך משא ומתן, ולכן אין להעביר אותם וללמדם לאחרים. מזה הוא מסיק שאם דברי התורה כבר התפרסמו, הרי שאין איסור להעביר את דברי התורה לאחרים.

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר

Dedication

  לרפואה שלימה ומהירה

בתוך שאר חולי עמו ישראל

איטה בת חנה ארנרייך

אליהו בן שרה כרמל

 

לע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט

 

לע"נ

רבי יעקב

בן אברהם ועיישה סבג

 

לע"נ

ר' מאיר בן יחזקאל שרגא

ברכפלד ז"ל


לע"נ

שמואל רוזנהק ז"ל

נלב"ע ו' באייר

תשע"ג

 

 

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.