שנת תשע"ד | שבת פרשת תרומה

פרשת השבוע: תורה ומקדש"

קולמוסים רבים נשתברו בנסיון להבין את פשר סדר הפרשיות: יתרו, משפטים ותרומה. מהם המאורעות שקדמו ואיזה הם המאוחרים שביניהם?

מקום מרכזי בדיון תופסת השאלה: מה היחס בין פרשיות אלה ופרשת חטא העגל, המופיעה בפרשת כי תשא?

השבוע נציע, ברשות קוראינו היקרים, תובנה הקשורה לקשר שבין פרשת יתרו ופרשת תרומה, אף על פי שאינן סמוכות זו לזו ופרשת משפטים, לכאורה, מפרידה בין השתים.

כדי להתגבר על כך, נציע כי דברינו יסובו סביב הקשר שבין פרשיות מתן תורה לפרשיות המשכן. פרשיות מתן תורה מופיעות הן בפרשת יתרו והן בפרשת משפטים. פרשיות המשכן מתחילות בפרשת תרומה ונמשכות אל תוככי ספר ויקרא.

סממני האירוע המכונן של מעמד הר סיני ומתן התורה בהתגלות כבוד ד' הם, ירידת הענן והאש האלקית על ראש ההר והזמנת משה רבנו על מנת לקבל שם, בתוך הערפל, את התורה. ארוע זה מודגש דווקא בסוף פרשת משפטים. וז"ל הכתוב:

"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם:... וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר: וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְקֹוָק עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן: וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְקֹוָק כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה"(שמות כ"ד יב-יח).

השאלה העולה על הפרק, עם סיום קריאת פסוקים אלה, בסוף פרשת משפטים, היא השאלה: איך הופכים רגע חד פעמי זה למציאות קבועה?

התשובה נמצאת בתחילת פרשת תרומה:

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:... וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים ... וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"  (שמות כ"ה ב, ח, י, כב).

בשלב זה, יש מטרה אחת בלבד בבניית המשכן וכליו, כשהארון הוא הכלי הפנימי ביותר והחשוב ביותר (במאמר מוסגר נוסיף, כי הארון הוא התנאי להשכנת שכינה והמשכן או המקדש, בלעדיו אין להם דין מקדש. עיינו ירושלמי מגילה פ"א הי"ב זה סימן).

המטרה היא הפיכת האירוע החד-פעמי של מעמד הר סיני, למציאות קבועה ומתמשכת בבחינת:

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים ... וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ...".

שוו בנפשכם מצב תמידי של קבלת תורה והשכנת שכינה. בשלב זה, הקשר עם הקב"ה בא לידי ביטוי לא בעבודת הקרבנות, אלא בעסוק תמידי בתורה. הלוחות הראשונים הנמצאים בתוך הארון, בתוך קדש הקדשים, הם המאפשרים למשה רבנו להמשיך ולקבל תורה ולמסור אותה לדורות הבאים, שיעסקו בה.

לצערנו, לא זכינו להישאר במדרגה זו. בהמשך הדרך היו נפילות והמשכן שאחרי חטא העגל, איננו המשכן שלפניו. אף על פי כן, יש להדגיש גם את תפקידו הראשוני והמקורי של המשכן  -המקום בו מעמד הר סיני ממשיך בקביעות. המשכן ואחריו המקדש, הם מרכז היצירה התורנית של עם ישראל לדורותיו. זו הדרך, דרך עץ החיים הפתוחה בפני כל יהודי לשמירת הקשר עם הקב"ה, גם כשבעוונותינו אין מקדש. לכן, אין זה פלא, שגם סממני השכנת השכינה במשכן ובמקדש, הם הענן שיורד עליהם והאש היורדת מן השמים, ביום חנוכתם.

כך מתארת התורה את סיום המבצע המתחיל בפרשתנו:

"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן ...כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם"
(שמות מ' לד-לח).

הבה נתפלל כי נזכה להמשיך ולקבל תורה

ולהיות בבחינת "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר