|
בשבת הקרובה נתחיל לקרא בספר ויקרא, העוסק בחלקו הגדול, בפרשיות הקשורות להבאת קרבנות. גם ההפטרה, שקבעו חכמים לקרא בשבת זו, עוסקת בנושא זה. (נעיר במאמר מוסגר, כי זו הפרשה היחידה בחודש אדר, שהפטרתה קשורה לפרשה, כל השאר ההפטרות קשורות לארבעת הפרשיות הנקראות לקראת חג הפסח ולקראת פורים).
בתחילת ההפטרה הנביא ישעיהו מבקש להסיט את עבודת ד' מתחום הקרבנות אל תחום התשובה. הוא מכריז כי מטרת המקדש איננה לשמש כמקום בו מקריבים ומקטירים, אלא כמקום בו מתקרבים אל הקב"ה , ה גורם לאדם לתקן את מידותיו ומעשיו. לכן, פותחת ההפטרה ומסיימת בקריאה כפולה:
"לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה: לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי ... אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר" (ישעיהו מ"ג כג-כה)
"מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ" (ישעיהו מ"ד כב).
הנביא מבקש בדבריו להדגיש שני דברים.
הראשון, הבאת קרבנות ללא חזרה בתשובה, הגוררת שינוי באישיות ובהתנהגות, קרובה מאוד לעבודת אלילים.
השני, יש אפשרות לתקן ולהתקרב אל הקב"ה, גם אם בית המקדש חרב. יש אפשרות לתשובה ומחיית החטא כענן וכעב חולפים.
נשאלת השאלה מה היא החלופה שקיימת תמיד? הנביא איננו עוסק בה בהפטרה שלנו, אלא בחלק הראשון של ספרו. ואלו דבריו:
"צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי" (ישעיהו ח' טז).
חז"ל פירשו את דבריו שכוונתו להדרכה במסכת אבות: "העמידו תלמידים הרבה" (פ"א מ"א).
לכן, נביא כמה מהדרכותיו של הרמב"ם- שר התורה, בעניין לימוד תורה ונעיר גם הערה בקשר לדרכה של "ארץ חמדה" בתחום זה.
הרמב"ם מתייחס לבעיה של "אין כהנים בעבודתם" ולכן הוא פותח את הלכות תלמוד תורה (בשני הפרקים הראשונים הוא עוסק בעיקר בחובת האב ללמד תורה את ילדיו ובחובת החברה בתחום זה) בהכרזה: "בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות... הא למדת שכתר תורה גדול משניהם" (פ"ג ה"א).
הוא ממשיך: "אין לך מצוה בכל המצות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה..." (ה"ג).
ועוד ממשיך בהחלטה שמקבל על עצמו: "כל מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי... כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל" (ה"ו).
זה עדיין לא מספיק, ענווה ושפלות רוח היא תנאי הכרחי: "לא בשמים היא לא בגסי הרוח היא מצויה" (ה"ח).
לאחר מכן מזהיר הרמב"ם תוך שימוש בלשון חריפה: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא" (ה"י).
משמעות דבריו היא שהחלטה ללמוד כל החיים, תוך השענות על כספי צדקה ותמיכה ציבורית, היא בעייתית. לכן, הוחלט בשיתוף עצה ובהדרכה של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל את ההחלטות הבאות:
א. כל רב צעיר גם בזמן לימודיו יתנדב חצי יום בשבוע לפעילות קהילתית תורנית, כאמור ללא קבלת תמורה.
ב. כל רב צעיר יחתום שבתום לימודיו, עם סיום התוכנית יפסיק לקבל מלגה מכל גורם שהוא (גם מכספי מדינה) ויצא לעבודה בתחום הרוחני.
ג. כל פעילות רוחנית או עשיית דבר מצווה, שתעשה על מי מרבני "ארץ חמדה", תהיה ללא מתן תמורה כספית.
אנו תפילה כי תלמידי החכמים, הממיתים עצמם באהלה של תורה,
שרתו בצה"ל וממשיכים בשמחה לשרת גם במילואים,
ימשיכו לקדש שם שמים בכל מעשיהם.
|
לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
