|
 שנת תשע"ד | שבת פרשת שופטיםשו"ת במראה הבזק: הדרכת קבוצות של נוצרים אוונגליסטים בארץ ישראל(מתוך ח"ט) סאן פאולו, ברזיל Sao Paulo, Brazil אלול תשס"ח שאלה האם מותר ליהודי להדריך קבוצות של נוצרים אוונגליסטים בארץ ישראל? להסביר להם על ימי התנ"ך ואחרית הימים מבלי להכנס לטרמינולוגיה שלהם אלא ללמדם נבואות ומדרשים? תשובה א. מותר להדריך נוצרים ובתוכם נוצרים אוונגליסטים במסגרת טיול בארץ ישראל1, כאשר אין זה במסגרת שמטרתה להעביר יהודים על דתם ח"ו2. ב. מותר להשתמש במקורות מהנביא וחז"ל לצורך הסברים על האתרים המתוירים3. ג. בלי להכנס למחלוקת פוסקי דורנו בדבר קבלת תרומות מהנוצרים האוונגליסטים, נדגיש כי מדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה לוותר על התמיכה הציבורית והדיפלומטית של קבוצה גדולה זו. בימים בהם האנטישמיות והשנאה למדינת ישראל מרימה ראש, חיזוק הקשר הציבורי של הקבוצות הללו למדינת ישראל חשוב ביותר. ___________________________________ 1 פסק הרמב"ם (עבודת כוכבים פ"י ה"ו): "אין כל הדברים האלו אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין העובדי כוכבים או שיד עכו"ם תקיפה על ישראל אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה, ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד". מדברי הרמב"ם עולה לכאורה כי יש למנוע מגוים שלא קיבלו בבית הדין מעמד של גר תושב מלהיכנס לא"י. לפי זה, לכאורה חל איסור על תיירות גוים בארץ. אמנם הראב"ד (שם) משיג שתי השגות על דברי הרמב"ם. האחת, שאיסור זה הוא רק על שבעת העממים ולא על כל הגויים. והשניה, כי גוי השומר על ז' מצות בני נח יכול להיכנס לא"י גם בלא קבלת ב"ד. כן כתב ה"כסף משנה" (המחבר שם) גם לפי דעת הרמב"ם. לפי הסברו, מה שהרמב"ם פסק שבית דין בזמנינו אינם מקבלים גר תושב, אינו נוגע לאיסור הכניסה. וגם בלא קבלת בית דין מותר לגוי השומר על ז' מצות בני נח להיכנס לא"י.לפי זה, לכל בני האומות המקבלות על עצמם כללי הנתנהגות אנושית שזהו עיקר עניינם של שבע מצוות בני נח, יש להם דין גר תושב לענין הביקור בארץ. וכן דייק גם מו"ר הגרנ"א רבינוביץ ב"יד פשוטה" (שם) מלשון הרמב"ם. שהרי כתב בתחילה שאם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב, משמע כי אין צורך לדין זה בקבלות מעמד של גר תושב בבית הדין. אח"כ סיים הרמב"ם, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד. הסביר הגרנ"א רבינוביץ כי סיומת זו אמורה לעניין ישיבת קבע בארצנו ולא לענין מעבר בארצנו. וע"ע בשו"ת "שיח נחום" (סי' צג). אם כן, גם נוצרים שהם עובדי ע"ז בשיתוף מותרים בכניסה לארץ. עיינו עוד בשו"ת "במראה הבזק" (ח"א תשובה נט), שפסקו הפוסקים שעבודה זרה בשיתוף הותרה לגוים. לעומת זאת, מרן הגר"ש ישראלי ב"עמוד הימיני" (סי' יב פ"א אות ב) כתב שלא מסתברים דברי ה"כסף משנה" בפי' דעת הרמב"ם, שהרי הרמב"ם מזכיר במפורש את קבלת גר תושב ע"י בית דין בהקשר כניסת גוים לארץ. אף על פי כן מסכים גם מרן הגר"ש ישראלי, שאיסור זה אינו תקף בזמנינו. ב"עמוד הימיני" (שם אות טז-יז) הסיק כי מצוה זאת מוטלת רק על כלל ישראל היושבים בא"י וידם תקיפה בה, ודייק זאת מדברי הרמב"ם שכפל לשונו. א. בזמן שגלו ישראל לבין העובדי כוכבים ב. או שיד עכו"ם תקיפה על ישראל. וקשה שהרי גלות ישראל היא דוגמא למה שאין ידינו תקיפה בארץ. אלא שיש לומר כי כל עוד רוב ישראל אינם יושבים בא"י אין חיוב לאכוף איסור זה שכן הוא מוטל על הציבור בכללותו. כדבריו כתב בפשיטות גם הרב הראשי לישראל הגרא"י הרצוג בספרו "תחוקה לישראל ע"פ התורה" (כרך א' עמ' 19 אות א). לעומתם דעת החזו"א (שביעית מהדורא ב דף עה) היא שמצוה זאת מוטלת על כל יחיד ויחיד. אך גם לדעתו ניתן לומר כי אין מצוה זאת תקפה היום כי ידינו לא תקיפה לאסור כניסת תירים לארצינו, בודאי שלא מסיבות של הגבלת חופש דת כל שהוא במדינת ישראל, וכדברי הרמב"ם שכשאין ידינו תקיפה אין חיוב למנוע מגוים לעבור בארצינו. וכן הסביר הגרא"י הרצוג (שם עמ' 18 והלאה). אין צורך להכביר במילים וכבר עמד על כך הגרא"י הרצוג בכתביו, כי הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, היא שאיפשרה את הקמתה, ולכן כל פגיעה ביסוד זה היא בבחינת פיקוח נפש ציבורי. סגירתה של מדינת ישראל בפני ביקורים של אינם יהודים תסכן את קיומה של המדינה, תתן חרב בידם של שונאי ישראל שהרי זו פגיעה קשה במקובל בכל המדינות המתוקנות המאפשרות חופש פולחן וק"ו ביקורים של תיירים במקומות הקדושים להם. היא גם תסכן ח"ו את חופש הדת ממנו נהנים היהודים בכל הארצות המתוקנות בכל רחבי העולם. לכן אין ספק שלא רק לשיטת הראב"ד גם לשיטת הרמב"ם מדינת ישראל חייבת להיות פתוחה לביקורי תיירים מכל האומות. 2 עיינו בתשובה הקודמת בהערות שם בדבר המחלוקת אם הכנסיות כיום נחשבות כבית עבודה זרה. גם לשיטות האוסרות על יהודי להכנס בכל מקרה לכנסיה וכ"ש לשיטות שהדבר אסור שלא לצורך גדול, רבו הפוסקים שלנכרים עצמם מוגדרת הנצרות כע"ז בשיתוף שהותרה להם. אמנם בפעילות מסיונרית המכוונת למשוך יהודים להמרת דת אסור להשתתף בשום צורה או לסייע לה. 3 לימדונו חז"ל (חגיגה יג ע"א): "אמר רבי אמי: אין מוסרין דברי תורה לנכרי, שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". ומסבירים התוס' (שם, ד"ה אין מוסרין) שאיסור זה חל גם כאשר הגוי יכול ללמוד תורה בדרך אחרת. אמנם הפוסקים ציינו שיש כמה היתרים בנושא זה. ב"שלטי גיבורים" (סוף פ"ק ממסכת ע"ז) מובא בשם הריא"ז: "נראה בעיני שישראל המלמד לעכו"ם תורה עובר על לפני עור, ולא נאמר כל זה אלא בתורת משה ומצותיה שנצטוו בהן ישראל. אבל נביאים וכתובים נראה בעיני שמותר ללמדו, שרואה בהן נחמות האמורים לישראל ותשובות שראוי להאמין לאפיקורסין וע"י כן אפשר שישלים דרכו". לפי זה אם מדובר על דברי הסבר מהנביא ומדרשי חז"ל לדעת הריא"ז אין בזה איסור. עוד יש להתיר משום שאין בדברי ההסבר בטיול משום דברי תורה אלא סיפור ההיסטוריה והסבר על מקומות בארץ ע"י מקורות מהנביא ודבר זה אינו נחשב כלימוד תורה. וכ"כ בשו"ת "שרידי אש" (ח"ב סי' צ וצב) להתיר להרצות על דיני התורה באוניברסיטה בפני גוים כי הלימוד לא מענין אותם כמצוה דתית אלא להשכלתם והרחבת אופקים בעלמא. צד נוסף להיתר יש להביא מדברי ה"טורי אבן" (חגיגה יג ע"א ד"ה אין מוסרין) שהקשה ממה דאיתא במשנה ע"ז (מד ע"ב): "שאל פרוקלוס בן פלוספוס את ר"ג בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר ליה, כתוב בתורתכם: לא ידבק בידך מאומה מן החרם, מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי? אמר לו: אין משיבין במרחץ. וכשיצא, אמר לו: אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבולי". ומשמע שר"ג לא חשש ממסירת דברי תורה לגוי. ותירץ שבדרך עראי אין להקפיד בדבר, אלא האיסור הוא רק בלימוד תורה שיטתי לגוים. כמובן שהדרכה בטיול נכנסה להגדרה של "דרך עראי". על כל זה נוסיף את דברי הרמב"ם בתשובת פאר הדור (סי' נ) שהתיר ללמד תורה לנוצרים, ועניני שכר ועונש, "שמא יחזרו למוטב". ואע"פ שבתשובות "יביע אומר" (יו"ד ח"ב סי' יז), "שרידי אש" (סי' צב), רעק"א (סי' מא) ואג"מ (יו"ד ח"ג סי' פט צ), לא הזכירו את דברי הרמב"ם. (ושמא לא הזכירו את דבריו משום שאמדו בדעתם כי הנוצרים כיום לא יחזרו מאמונתם בעקבות לימוד דברי תורה) יש לסמוך על תשובת הרמב"ם הנ"ל בצירוף כל ההיתרים הקודמים שלעיל. ועיין עוד סיבות להיתר בשו"ת "יביע אומר" (יו"ד ח"ב סי' יז). לעומת זאת נוסיף כי בתשובת "צמח צדק" (חיו"ד סי' ר) אסר ללמד תורה בכל אופן שהוא לגוי, ע"פ דברי הזוה"ק שיש לאסור לימוד תורה למי שלא מל, והחולקים עליו סברו כנראה שאין הלכה כדברי הזוהר.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
