|
שנת תשע"ה | שבת פרשת האזינוחמדת הדף היומי: האם היה אפר פרה אדומה אחרי חורבן בית שני?הרב בניה קניאלהקדמה
במשנה במסכת פרה (פרק ג משנה ה) כתוב: " ומי עשאם הראשונה עשה משה והשניה עשה עזרא וחמש מעזרא ואילך דברי רבי מאיר וחכ"א שבע מעזרא ואילך ומי עשאן שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתים שתים אליהועיני בן הקוף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאבי עשו אחת אחת". לפי שיטת חכמים היו תשע פרות אדומות. במאמר שלפנינו ננסה ללמוד עד מתי נשאר האפר של הפרה האחרונה. המשמעות של העובדה הזו היא, שכל עוד היה אפר פרה בנמצא, יכלו להיות אנשים שהיו טהורים מטומאת מת.
בגמרא בדף כה עמוד א אומר עולא שבגליל יש חכמים שנוהגים בטהרה. רש"י מבאר שהם מכינים יין ושמן טהורים למזבח, שכשיבנה המקדש יוכלו להקדיש את היין והשמן מיד למזבח. תוספות רי"ד במקום שואל כיצד הם הכינו בטהרה יין ושמן, הרי לא הייתה להם יכולת להיטהר מטומאת מת. תוספות רי"ד עונה שעל פי הסוגיה כאן יוצא שלחכמים בגליל נשאר אפר פרה אדומה מזמן שבית המקדש היה קיים. התקופה המדוברת היא תקופת האמוראים שהרי עולא האמורא מספר את הסיפור. כעת נביא כמה מקומות בהם יש לידיעה הזו משמעות.
במשנה במסכת חלה (פרק ד משנה ח) כתוב שחכמים תיקנו להפריש שתי חלות בחוץ לארץ (בחוץ לארץ אין חיוב מהתורה להפריש חלה), אחת נשרפת כמו חלה טמאה (החלה היא כמו תרומה שאסור לכהן טמא מת לאכול אותה), ואחת נאכלת לכהן. חלה אחת נשרפת, כי בחוץ לארץ כולם טמאי מתים, והחלה השנייה נאכלת כדי שיזכרו שכוהנים אוכלים חלה. כמובן שאת החלה השנייה שמפרישים, הכהן אוכל למרות שהוא טמא מת. ההגבלה היחידה על החלה השנייה היא שמי שאינו כהן לא יאכל אותה. הרא"ש שואל: מדוע בימיו לא נוהגים להפריש את החלה השנייה, הרי התקנה היא שהכהן אוכל אותה למרות שהוא טמא מת, וההגבלה היחידה היא שמי שאינו כהן לא יאכל אותה. הרא"ש מציין שגם בזמן האמוראים אכלו את החלה הזו (כפי שמוזכר בגמרא במסכת בכורות). הרא"ש עונה: התקנה לאכול את החלה השנייה בחוץ לארץ קיימת כל עוד יש אכילת חלה בטהרה בארץ ישראל. בזמן האמוראים היה עדיין אפר פרה אדומה, ויכלו לאכול חלה בארץ ישראל. אבל כשבטל אפר פרה אדומה ואין אכילת חלה בארץ ישראל, כבר אין עניין לאכול את החלה השנייה בחוץ לארץ. אם כך, גם לפי הרא"ש בזמן האמוראים היה עדיין אפר פרה אדומה והכוהנים אכלו תרומות וחלה בטהרה בזמן ההוא.
המשנה למלך (הלכות אבל פרק ג הלכה א) שואל על הראב"ד שראינו בגמרא (מסכת בבא בתרא דף נט עמוד א) שהאמוראים הלכו וציינו קברים כדי שהכוהנים לא יטמאו מהקברים, והרי בזמן האמוראים כולם היו כבר טמאי מת. המשנה למלך מתרץ, שהראב"ד סובר שבזמן האמוראים היה עדיין אפר פרה אדומה, ולכן הם נזהרו לסמן קברים. אבל לאחר שבטל כבר אפר פרה אדומה, לפי הראב"ד אין לכוהנים צורך להיזהר מטומאת מת. יוצא שהראב"ד, לפי הבנת המשנה למלך, סבר גם כן שבזמן האמוראים היה עדיין אפר פרה אדומה.
תוספות רי"ד מבין מהגמרא במסכת חגיגה (דף כה עמוד א) שבזמן האמוראים היה עדיין אפר פרה אדומה. משמעות עובדה זו היא שבזמן האמוראים היו עדיין כוהנים שלא היו טמאי מת ויכלו לאכול חלה ותרומה בטהרה, כשהם נזהרו מלהיטמא משאר הטומאות. במאמר הבאנו כמה מקרים שהראשונים ביארו, על פי עובדה זו, סוגיות שונות. לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
|
לע"נ אמנו וסבתנו האהובה רבקה בת יששכר דב שונפלד ע"ה ביארצייט הרביעי בכ"ט אלול ג'ודי מונק והמשפחה לע"נ כל הנופלים במערכה על הגנת המולדת הי"ד מרת סוזי (שרה) ונגרובסקי ע''ה נלב"ע י' בתמוז תשע"ד לע"נ הרב אשר וסרטיל ז"ל נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט לע"נ רבי יעקב בן אברהם ועיישה וחנה בת יעיש ושמחה סבג ז"ל לע"נ ר' מאיר בן יחזקאל שרגא ברכפלד ז"ל לע"נ הרב יוסף מרדכי שמחה שטרן ז"ל נלב"ע כ"א אדר א' תשע"ד לע"נ מר שמואל שמש ז"ל חבר הנהלת ארץ חמדה נלב"ע י"ז בסיון תשע"ד לע"נ מר יצחק מונישטר ז"ל, יו"ר כבוד 'ארץ חמדה', נלב"ע ה' באלול לע"נ מרת דוריס מונישטר ז"ל, נלב"ע כ"ג באלול |