שנת תשע"ה | שבת פרשת וירא

פרשת השבוע: הכתוב סתם, חז"ל גילו! ומה איתנו?

דמויות אלמוניות רבות מופיעות בתנ"ך, ללא שם מזהה. להלן כמה דוגמאות מהתורה מהנביאים ומן הכתובים:

* יוסף פגש בדרכו אל אחיו הרועים איש. וז"ל הכתוב:

"וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ" (בראשית ל"ז טו).

התורה לא ביארה מיהו, חז"ל ובעקבותיהם רש"י מזהים אותו עם המלאך גבריאל.

* במדבר נמצא אדם שחילל שבת הכתוב איננו מבאר את שמו:

"וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (במדבר  ט"ו לב).

בהמשך נדון בזיהויו.

* הקב"ה שלח נביא "לטפל" בירבעם, שבנה את מזבחות ועגלי זהב בבית אל ובדן והכתוב סותם באשר לזהותו:

"וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יְקֹוָק אֶל בֵּית אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר" (מלכים א י"ג א).

חז"ל זיהו אותו עם עדו הנביא.

* הנביא מוכיח את אמציה מלך יהודה על חטאיו:

"וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בַּאֲמַצְיָהוּ וַיִּשְׁלַח אֵלָיו נָבִיא וַיֹּאמֶר לוֹ לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ" (דברי הימים ב כ"ה טו)

חז"ל זיהו את הנביא עם אמוץ - אחיו של אמציה, שהיה גם אביו של ישעיהו הנביא.

גם בהפטרת פרשתנו מצאנו כי הכתוב מספר לנו אודות החייאת בנה של השונמית ואיננו מוסיף שום פרט מזהה אודות חייו ופועלו לאחר החייאתו.

בזוהר מובא: "אמאי אקרי חבקוק [למה נקרא הנביא חבקוק בשם זה?], בגין דכתיב (מלכים ב' ד) למועד הזה כעת חיה את חובקת בן [השם רומז למילותיו של הנביא אלישע כשישר לשונמית על הולדת בנה], ודא בריה דשונמית הוה [והוא בנה של האשה משונם], ותרין ([שני] חבוקין [חיבוקים ] הוו [התינוק זכה לשני חיבוקים] חד דאימיה [אחד של אמו] וחד דאלישע [ואחד של הנביא] דכתיב (שם) וישם פיו על פיו"  (הקדמה דף ז עמוד ב).  

מצאנו בחז"ל לכאורה מחלוקת מאוד מעניינת האם מותר לפרש את הסתום?

הגמרא במסכת שבת דנה בשאלה מדוע מת צלפחד? וז"ל :"תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו' ולהלן הוא אומר אבינו מת במדבר, מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך, התורה כיסתו ואתה מגלה אותו! ואם לאו - אתה מוציא לעז על אותו צדיק" (דף צו עמוד ב).

עיון בדברים מוכיח כי לדעת רבי עקיבא בוודאי שמותר לפרש. גם לפי רבי יהודה בן בתירא, יתכן וכל מה שצריך להיזהר ממנו הוא, שלא להוציא לעז.

לפי הדוגמאות (ויש עוד רבות), ניתן להסיק כי אכן לא הכל מפורש, אבל מוכח שחכמים חיפשו לאורך כל התנ"ך רמזים שיעזרו לנו, כחלק ממצוות לימוד התורה, לפענח גם את הסתום.

זו דרך לימוד התנ"ך ב"ארץ חמדה", ללכת בעקבות חז"ל, להתעמק בכתובים ולנסות לזהות בעזרת המידות שהתורה נדרשת בהן, גם את מה שמסתתר מאחורי הכתובים שלכאורה סתומים.

הבה נתפלל כי נזכה להגדיל תורה בתחום חשוב זה ונצליח ללמוד גם את התנ"ך בשיטות שלמדנו מגדולי הלמדנים והמפרשים של שו"ע חושן משפט כמו ה"קצות" ה"נתיבות" ורעק"א.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר