שנת תשע"ה | שבת פרשת תולדות

פרשת השבוע: ״(לא) ענין של השקפה״

חז"ל מסרו בידנו כלל "א"ר אלכסנדרי: גדול כחן של מוציאי מעשרות שהן הופכין את הקללה לברכה, אתה מוצא כל מקום שכתוב בתורה השקיפה לשון צער הוא ... אמר רבי אלכסנדרי: גדול כחן של מוציאי מעשרות, שהם הופכים דבר ארורה לברכה, שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך" (שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מא). רש"י חזר על רעיון זה במילים פשוטות יותר "כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו טו), שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רוגז לרחמים" (בראשית י"ח טז).

גם בפרשתנו אנו מוצאים:

"וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (שם כ"ו ח)

בדברינו השבוע נעסוק רק במקורות בהם נוקט הכתוב לשון הכוללת השקפה מן החלון וננסה להסביר את הקשר ביניהם ואת הקשר לכלל שלימדונו חכמים.

המקור הראשון כאמור נמצא בפרשתנו.

השני נמצא בספר שופטים שם הכתוב מתאר את אם סיסרא החולקת את דאגותיה עם רעותיה השרות:

"בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו" (ה' כח).

השלישי נמצא בספר שמואל ב' שם מתאר הכתוב:

"וְהָיָה אֲרוֹן יְקֹוָק בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְקֹוָק וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ" ו'.

הרביעי נמצא בספר מלכים ב:

"וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן".

כל המקורות הללו עוסקים במישרים או בעקיפין בדברים שהצניעות יפה להם, קשרים בינו לבינה. לגבי המקור הראשון הדברים פשוטים. לגבי המקור השני, המשך דבריה של אם סיסרא מוכיח זאת: "חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ: הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל"  (שופטים ה' כט-ל). המקור הרביעי גם הוא עוסק בכך שהרי איזבל מנסה לפתות את יהוא ובכך להציל את נפשה. נשאלת השאלה האם גם המקור השלישי עוסק בנושא זה? לטענתנו גם טענתה של מיכל שייכת לתחום זה. מיכל כועסת על דוד על כך שלקח נשים נוספות. מיכל אשתו הראשונה של דוד, שהפכה אותו לחתן המלך והצילה את חייו גם במחיר סכסוך קשה עם אביה, חזרה לביתה לאחר שנים קשות אצל פלטי בן ליש ומצאה שדוד לקח לו לאשה לפחות שתי נשים נוספות, אביגיל ואחינועם. מעמדה של מיכל כאשת דוד היחידה וכמי שאמורה להיות אמה של מלכות נפגע. היא טוענת שהנשים החדשות הנן רק בבחינת אמהות=שפחות והיא רק היא במעמד של גבירה, אשת המלך. (המעוניינים לקרא את המאמר השלם בנושא זה יפנו למשרדי ארץ חמדה, (אפשר גם במייל ל info@eretzhemdah.org) מדוע השקפה זו היא לרעה, נסביר זאת בדרך הבאה. יש דברים שהצנעה יפה להם. גם בלעם הרשע הבין זאת ושיבח את עם ישראל על הקפדתו בענייני צניעות "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ"ד ה) וכהסברו של רש"י בעקבות חז"ל שם "על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה". מכאן נלמדת גם ההלכה של היזק ראיה מבעד לחלונות.

ההשקפה בעד החלון היא מה שמכונה היום "מציצנות". תופעה שיש לגנותה על כל הופעותיה בעיקר באמצעי התקשורת החל מתוכניות ה"ריאלטי" וכלה במדורי הרכילות שקיימים לצערנו גם באמצעי התקשורת של הציבור הדתי ואפילו התורני.

הבה נתפלל כי נזכה שוב לברכה "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"

על כל משמעויותיה ובכך נזכה להפוך את הקללה לברכה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר