שנת תשע"ה | שבת פרשת ויצא

חמדת הרמב"ם: עליה לצורך ירידה!

בפתיחה לספר מורה נבוכים מבאר הרמב"ם כי באופן כללי ניתן לחלק את המשלים הנבואיים לשתי קבוצות. בקבוצה אחת נמצאים משלים שתכליתם להציג בפני הקורא רעיון אחד כללי אשר כל המשל על שלל מרכיביו וחלקיו אינם אלא תפאורה, ולעיתים גם הסתרה, אל אותו רעיון יחיד מרכזי. בקבוצה השניה נמצאים משלים נבואיים עמוקים מאוד בהם כמעט לכל מילה יש משמעות, וכל חלק במשל טומן בחובו רעיון או עניין בפני עצמו.

הרמב"ם לא מגלה לנו אלו מן המשלים בתורה ובנביאים שייכים לכל קבוצה, אך משתי הדוגמאות שהוא מביא בפתיחה מתבאר שחלום הסולם של יעקב אבינו שייך לקבצות המשלים בהם כל חלק הינו משמעותי ביותר:

"כי אומרו 'סולם' יורה על ענין אחד, ואומרו 'מוצב ארצה' יורה על ענין שני, ואמרו 'וראשו מגיע השמימה' מורה על ענין שלישי, ואמרו 'והנה מלאכי א-להים' יורה על ענין רביעי, ואמרו 'עולים' יורה על ענין חמישי, ואמרו 'יורדים' יורה על ענין ששי, ואמרו 'והנה ה' נצב עליו' יורה על ענין שביעי, הנה כל מלה שבאה בזה המשל היא לענין מוסיף בכלל הנמשל" (מורה נבוכים, פתיחה).

בפתיחה למורה נבוכים הרמב"ם לא מבאר מהו העניין והרעיון שבכל חלק מן המשל, אולם בהמשך ספרו, כמעט בדרך אגב, מבאר הרמב"ם מהם מלאכי האלוקים שעולים ויורדים בסולם:

"מלאכי אלהים עולים, הם הנביאים... ומה טוב אמרו עולים ויורדים בו, העלייה קודם הירידה. כי אחר העלייה וההגעה אל מעלות ידועות מן הסולם, תהיה הירידה במה שפגש מן הענין להנהגת אנשי הארץ ולמודם, אשר בעבור זה כנה בירידה" (מורה נבוכים א,טו).

כלומר, לדעת הרמב"ם הסולם מסמל את הקשר שבין הקב"ה לבין העולם, והמלאכים העולם והיורדים אינם אלא האדם עצמו המתעלה לדרגת נביא אשר מבין ומשיג את הקשר שבין הקב"ה לעולם, אשר באה לידי ביטוי באופני ההשגחה והנהגת הקב"ה את העולם. הנביא האמיתי לא רק עולה בסולם אלא יודע גם לרדת בו, הוא גם מנהיג ומורה דרך, ואת הבנתו והשגתו בדרכי הנהגת הקב"ה הוא ממשש בהנהגה הציבורית ובהדרכתו את העם.

למעשה על כל אחד מאיתנו מוטל להתבונן, ככל שידינו מגעת, בדרכי הנהגת הקב"ה ולהדמות לו ככל יכלתנו, ולהביא את התובנות מן התורה לחיי היום יום.

בכל מקום ובכל זמן.

*מפעל משנה תורה – כל התורה לכל אחד

מיזם להנגשת הרמב"ם ותפיסותיו הפועל בשת"פ עם "ארץ חמדה" וגופים נוספים

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר