שנת תשע"ה | שבת פרשת מקץ

מאות שנים לפני שעמדו ישראל לפני הר סיני וקיבלו את מצוות השמיטה מספרת לנו פרשת מקץ (שחלה תמיד בחג החנוכה) על חלומו של פרעה ופתרונו בידי יוסף הצדיק. ננסה למצוא את הקשר בין פרשת מקץ, ימי החנוכה ושנת השבע.

השרש שבע תופס מקום חשוב בחלומו =חלומותיו של פרעה ופתרונם.

"וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר: וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה: וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת: וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן: וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם" (בראשית מ"א ב-ז).

"שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא: וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב: הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה: הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ" (שם כו-ל).

היכולת לשרוד את שנות הרעב ולהפוך גם אותן לשנות שָּׂבָע תלויה ביכולת להאמין ולפעול על פי הנחיותיו של יוסף הצדיק ששם שמים שגור בפיו.

הראי"ה בשיחותיו האריך להסביר לעומקו, את הקשר בין המחלוקת שבין יוסף ואחיו לבין נס החנוכה (מה שנרמז גם בשתי דרשותיו של רב כהנא, בשם רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום, בסוגיא העוסקת בענייני החנוכה במסכת שבת דף כא ע"ב). אנו נעסוק בדברינו אלה רק בקשר לשנת השבע.

מדי שבע שנים נדרש עם ישראל להאמין ולבטוח בהבטחת התורה, כי השפע שינתן בשנה הששית יספיק גם לשנה השביעית וגם לשנה שאחריה. לא זו אף זו, המושג שָּׂבָע ומחסור מקבל משמעות שונה בשנת השבע. העיסוק ברוחניות בשנה זו מקביל לעיסוק ברוחניות ביום השביעי. הוויתור על ההכנסות ממלאכה ביום השבת, משמעותו הכרזה על סדר עדיפויות שונה ועל סולם ערכים, שבקצהו העליון מצויים ערכים רוחניים ולא ערכם של סחורות או מניות.

רובו עם ישראל היושב בארצו, לפי נחלות שבטיו, הוא התנאי לקיום מצוות השמיטה מהתורה. משמעות ערכו הרוחני של תנאי זה הוא שלום פנימי, ערבות הדדית ושלווה בין אחים.

הבה  נייחד בשנה מיוחדת זו זמנים ללימוד מעמיק.

 רבני מכון "ארץ חמדה" הכינו תוכנית לימוד אישית

 בעיון ובהלכה בנושא השמיטה.

איש איש בזמנו, יכול להיכנס לאתר המכון וליהנות משפע מכמני שנת השבע.