שנת תשע"ה | שבת פרשת שמות

חמדת הדף היומי: נמצא אחד קרוב או פסול בדיינים (יבמות קד)?

כידוע ההלכה היא (מכות ו ע"א) שאם עדים רבים מעידים יחד, ונמצא אחד מהם קרוב או פסול, עדות כולם בטילה. נשאלת השאלה מהו הדין אם ישבו דיינים רבים לדון, ונמצא אחד מהן קרוב או פסול?

ראייה חשובה לדין זה נמצאת ברש"י בדפים שבהם נעסוק השבוע. המשנה (קד ע"ב) כותבת  שאם אשה חלצה בפני שניים או שלושה דיינים, ונמצא שאחד מהם קרוב או פסול חליצתה פסולה. ורש"י (ד"ה חלצה) ביאר: 'בשלושה ונמצא אחד מהן קרוב, דהדר הוו להו שנים, חליצתו פסולה', כלומר, עולה מרש"י שאם חלצה מול שלושה דיינים, ואחד מהם קרוב, מספר הדיינים שדנו נחשב לשניים, ולא מתבטלים כל הדיינים. מדבריו אלו הוכיח המשנה למלך (עדות טז, ה) שאם אחד הדיינים קרוב או פסול, הוא אינו פוסל את הדיינים האחרים, ולכן אם היו במושב ארבעה או חמישה דיינים, ואחד מהם נמצא פסול, הוא אינו פוסל את כל מושב בית הדין. תומים (מו, כח) מביא רי"ף בכתובות (ט ע"א) שגם הוא סובר שאם אחד מהדיינים בקיום שטר נמצא פסול, הרי שיש רק שני דיינים כשרים, ומזה מוכח שלא אומרים ש'עדות כולם בטלה'. ותומים דוחה את ראייה זו ברש"י כי יתכן שרש"י כתב זאת לשיטות שפסול נמצא אחד מהן קרוב או פסול הוא רק בעדות נפשות ולא בשום עדות אחרת (שיטת ר' יוסי במכות, לפי הסבר רש"י שם).

לעומתו הרשב"א (שו"ת ו, ו) כתב לגבי בית דין שנמצא שאחד מהם הוא קרוב (היה בן דוד של חבר אחר בהרכב): "אפילו לשמואל {הסבור ששניים יכולים לדון} כהאי גוונא אין דיניהם דין, כיון שמקצת הבית דין פסול - בטל. דומיא דעדים דאפילו ג' אם נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותם בטלה". וכן כתב מרדכי (קידושין תקע) לגבי דייני קיום, ששיך בהם דין 'נמצא אחד מהם קרוב או פסול'. כמו כן תרומת הדשן (רכו) דן בדברי הגמרא (יבמות קא ע"ב) שצריך חמישה דיינים 'לפרסומי מילתא', וכותב שרק משום כך אין לדקדק בקורבה כל כך, אבל וודאי שאם היו נחשבים לדיינים היו פסולים, מדין נמצא אחד מהם פסול.

קצות החושן (לו, ז) כותב שלדעתו יש להבדיל בין בית דין שנועד להיות כעדות על הקיום ומכונה דייני קיום, שם נוהג דין 'נמצא אחד קרוב או פסול' כיון ששם הוא מתפקד כעדים. לבין מקום שבו בית הדין מתפקד כדיינים, ושם אין דין 'נמצא אחד קרוב או פסול'. הקצות מחדש שאף שבפסיקה יוכלו בית הדין לדון ולפסוק, אם ירצו לכתוב לבעלי הדין את פסק הדין בתור עדות, לא יוכלו לעשות זאת מטעם 'נמצא אחד מהם קרוב או פסול'.

לעומתו הנתיבות (שם סק"י) מחלק בין דינים שבהם יכולים בית הדין לכוף את הנידונים לדון, שם הם אכן משמשים כדיינים, לבין דינים שבהם אינם יכולים לכוף את בעלי הדין וצריך הסכמת בעלי הדין, שכיון שצריך הסכמתם, הם לא נחשבים לדיינים, אלא לעדים, ויפסקו על סמך עדותם, ובהם יש דין של נמצא אחד מהם קרוב או פסול.

סיכום: ישנה מחלוקת אם דיינים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותו בטלה, קצות החושן מבדיל בין בית דין שתפקידו רק להעיד, ובו יש פסול, לבין בית דין שתפקידו לפסוק, וגם אחרי שפסק, לא יוכל להעיד על כך. והנתיבות לעומתו, כותב שרק בדינים שבהם בית הדין יכול לכפות את בעלי הדין, יש לו דין של בית דין לעניין 'נמצא אחד מהם קרוב או פסול'.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר