שנת תשע"ה | שבת פרשת וארא

פרשת השבוע: שמיטה בימינו לכתחילה?

גם בהתחלת פרשתנו הכתוב מדגיש:

"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק: וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְקֹוָק לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" (שמות  ו' ב-ד).

מטרתה של יציאת מצרים היא חיי תורה מלאים בארץ ישראל. מצוות השמיטה איננה אחת מהמצוות התלויות בארץ, אלא היא מצווה, שהישיבה בארץ תלויה בקיומה ושמירתה.

כך מפורש בפסוקי התוכחה של פרשת בחוקותי:

"וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה: אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת  שַׁבְּתֹתֶיהָ: כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ" (ויקרא  כ"ו לג-לה)

כך גם מפורש בדברי עזרא הסופר בספרו דברי הימים, בשם הנביא ירמיהו, ערב חורבן בית ראשון והשלמת תהליך הגלות:

"לְמַלֹּאות דְּבַר יְקֹוָק בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה" (דברי הימים ב פרק ל"ו כא)

כיצד נוכל להתקרב לתיקון המצב, גם אם עדיין לא ניתן לסמוך על ההבטחה האלקית כי בשנה הששית נקבל יבול של שלש שנים, מכיוון שקיום המצווה איננו עדיין חובה מן התורה?

יש אפשרות בדיעבד גדול, תוך צער ותפילה כי נזכה בקרוב לקיים את המצווה כהלכתה, לפתור את הבעיה ולמכור את השדות לנכרי כדי לחזק את החקלאות היהודית בארץ ישראל, בהסתמכות על גדולי עולם שתמכו בפתרון זה.

הרבה יותר בדיעבד ניתן לצרוך רק יבול של נכרים, לפגוע בחקלאים היהודים, שמגלמים את העשיה הציונית במיטבה ואולי לחזק במישרין או בעקיפין את אלה הזוממים לגרשנו מנחלתנו. עקיפה זו של המצווה, שחלק מגדולי ישראל תמכו בה, גם היא בעייתית מאוד.

המחלוקת בין המחנות בדבר מי משתי הדרכים עדיפה הלכתית, הפכה לצערנו הרב למחלוקת חברתית ופוליטית. מחלוקת זו מתנגדת במהותה לאחד העקרונות החשובים ביותר שעומדים בבסיס מצוות השביעית - אחדות והגברת האחריות והערבות ההדדית של כל יושבי ארץ ישראל, עד שנגיע בע"ה ל"כל יושביה עליה", לפי סדר השבטים.

אנו מודים לקב"ה כי זימן בידנו את האפשרות להיות שותפים באוצר בית דין הכללי, ששותפים בו (לפי סדר הא"ב) הרב מרדכי אייכלר דומ"ץ - חסידות בעלז, הרב יוסף אפרתי - ראש בית מדרש גבוה להלכה בהתיישבות החקלאית, הרב שמעון בעדני - חבר מועצת חכמי התורה, הרב אברהם ברוידא - דיין בבית הדין של הרב ניסים קרליץ, הרב זאב ויטמן - רבה של תנובה, הרב ישראל מנדלסון - רבה של קוממיות ואנכי.

הירקות והפירות של אוצר בית דין זה יחולקו (החל מהשבוע), במחיר השווה לכל נפש (תמורת ההוצאות הישירות בלבד של עבודת החקלאי כשליח בית הדין), ללא כל בעיה של "לאכלה ולא לסחורה", לכל מגזרי הציבור, בכל רחבי הארץ.

אפשרות זו נפתחה הודות לנדיבותו של ידידנו היקר מר ארי ברגמן. זהו פתרון לכתחילה שאיננו עוקף את מצוות השמיטה אלא מאפשר את קיומה בדרך הקרובה ביותר בימינו, למצב האידאלי.

נסיים בתפילה כי ממשלת ישראל תאמץ פתרון זה כפתרון לאומי כללי, מתוך אוירה של אחדות, לכלל חלקי הציבור.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר