שנת תשע"ה | שבת פרשת תרומה

חמדת הדף היומי: האם מותר לתלמיד חכם לרקוד לפני הכלה?

הגמרא (כתובות יז ע"א) מספרת על רב שמואל בר רב יצחק שהיה מרקד לפני הכלה בענפי הדס, ורבי זירא התרעם על כך שזה גורם לזלזול בכבוד תלמידי חכמים. רק לאחר מיתת רב שמואל, יצא עמוד של אש ממיטתו – דבר שקורה רק לאחד או שניים בדור, ואז רבי זירא הודה ששטותו, או שיטתו, של רב שמואל, עזרה לו שיזכה לעמוד של אש ממיטתו.

נשאלת השאלה: האם אכן ראוי שתלמיד חכם גדול יתנהג לפני החתן והכלה כנער וירקד לפניהם בצורה שטותית, והרי בכך הוא עלול לבזות את מעמדו?

חוות יאיר (רה) הביא שאלה מיהודי תלמיד חכם ששאל אותו אם מותר לו לנגן בחתונה, למרות שהוא מבזה מכבודו, או שהדבר מותר. והביא את דברי הרא"ש (ב"מ ב, כא) שמכיון שהתורה פטרה 'זקן ואינה לפי כבודו' מלהשיב, אסור לו למחול על כבודו ולהשיב, ואם הוא רוצה ללכת לפנים משורת הדין, יכול לשלם כסף למאבד, אך לא למחול על כבודו. ומזה נראה שאינו רשאי לבזות את עצמו. אמנם הוא טוען שזה שייך רק במצווה ממונית שבין אדם לחבירו, שהתורה ציותה 'ואהבת לרעך כמוך', והוא לא היה מבזה את עצמו על ממונו, כך גם אין לו לבזות את עצמו על ממון הזולת, אבל במצווה לשמח חתן וכלה, שאמנם היא מצווה שבין אדם לחבירו, אך היא נחשבת לגמילות חסדים בגופו, ולכן מותר הדבר אם הוא מופלג בחסידות, וידוע שהוא עושה כך לכבוד השם.

אגרות משה (יור"ד א, רכב) לעומתו מבאר שאין הבדל בין מצוות השבת אבדה למצווה לשמח חתן וכלה, ובשניהם אבן הבוחן היא האם אדם היה עושה עבור ממונו או עצמו את הביזוי הזה. ומבאר שכיון שרב שמואל ידע בעצמו שהוא היה עושה את מה שעשה גם עבור בתו, לכן מדין 'ואהבת לרעך כמוך' היה יכול לעשות גם עבור אחרים, ואין בכך ביזוי.

הרב אלחנן וסרמן (קובץ שיעורים מז) לעומתו הקשה על הרא"ש שלעיל שמגמרא דנן מוכח שלא כדבריו כיון שבסופו של דבר רבי זירא הודה שמעשיו של רב שמואל היו כדין, למרות שביזה את כבודו? ומתרץ שיתכן שבהכנסת כלה שכולם רואים שמה שהוא עושה זו מצווה, מותר לו למחול על כבודו, ורק באבדה, שכשאנשים רואים את האדם המכובד מרים חפץ לא מוכח מתוך מעשיו שהוא מקיים מצווה, אסור לו למחול על כבודו.

חשוב לציין שרמ"א (אבן העזר סה, א) הביא את הסיפור המובא בגמרא על רבי יהודה בר' אילעי להלכה. אך בכל זאת כתב ים של שלמה (כתובות ב, ב) שראוי לרב לשקול, האם כשיבזה את עצמו יש חשש שדבריו לא יהיו נשמעים, ואז 'יצא שכרו בהפסדו'.

סיכום: בגמרא סופר על תלמיד חכם גדול שרקד לפני הכלה, ורבי זירא חשב שאין לאדם לבזות עצמו בריקוד זה. חוות יאיר ביאר שמותר לתלמיד חכם למחול על כבודו במצווה כעין זו, שעושה לכבוד השם. האגרות משה ביאר שרב שמואל היה עושה כך גם לבני ביתו, ולכן לא ראה בכך ביזוי שאסור. וה'קובץ שיעורים' תירץ שבהכנסת כלה, בזמן שעושה את המעשה ניכר לכל שעושה כן לשם מצווה.

להלכה רמ"א הביא את הסיפור על ר' יהודה בר אילעי, אך היש"ש כתב שיש לשקול היטב שמעשי הרב לא יגרמו להערכה שלילית מהצופים שתגרום לכך שלא ישמעו לדבריו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר