שנת תשע"ה | שבת פרשת ואתחנן

אין צורך במאמץ מיוחד כדי להבחין שמשה רבנו, מפי הגבורה, שם דגש חזק מאוד על החֻקִּים והמִשְׁפָּטִים הצַדִּיקִים (נכון שיש עוד אזהרה בכתוב החוזרת ומודגשת אבל בה לא נדון הפעם). הצירוף חק ומשפט בפשט, בוודאי עוסק במערכת המשפט הישראלית (אין זה מבטל דרשות אחרות שהרי הדרש בנוי על גבי הפשט ואכמ"ל). החוק והמשפט הם הבסיס לקיומה של כל מערכת חברתית מדינית, בוודאי של עם ישראל עצמאי, החי בארצו. לכן, מיד אחרי יציאת מצרים מצינו: "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" (שמות ט"ו, כה). שם קיבל עם ישראל על עצמו לחיות בחברה מסודרת, שמנהלת את חייה תחת מערכת משפט (בלשון חז"ל דינין), וזה מה שהפך אותם מחבורת עבדים  הבורחים ממצב של שעבוד, לחברה מסודרת, מתוקנת ומרוממת על נס - וְשָׁם נִסָּהוּ. אבל צריך לשים לב שמשה רבנו מדגיש "חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם". הדגשה זו מחברת אותנו לשתי הכרזות מכוננות המופיעות בכתוב בדורות אחרים.

הראשונה עוסקת במימוש ההבטחה כי זרעו של אברהם (עם ישראל) ירש את הארץ ויקים בה ממלכה, שתהיה מיוסדת על דרכו:

"וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְקֹוָק עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בראשית י"ח, יח-יט).

השניה, הגדרת דרכו של דוד בן ישי, מייסד מדינת היהודים הראשונה:

"וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ" (שמואל ב ח', טו).

לא פלא שחז"ל, בעקבות הנביאים, מסרו לנו כי הדרך לגאולה שלמה מתחילה בתיקון מערכת המשפט, כפי שקראנו בהפטרה האחרונה:

"וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו  א', כו-כז)

מערכת משפטית משמעותה היא, חוק השווה לכל, ושוויון לכולם לפני החוק. אסור שיהיו יוצאים מן הכלל לשני העקרונות הבסיסיים הללו. כך נפסק גם להלכה על ידי הרמב"ם וגדולי ישראל  בעקבותיו. כלל זה הינו כלל אוניברסלי שמחייב כל מערכת משפטית גם באומות העולם. לכן, התורה מדגישה גם בפרשתנו וגם אצל אברהם: "כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים", "וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".

החידוש של אברהם, משה ודוד הוא בהכנסת המרכיב הרך של ה"צדקה" בתוך המערכת הנוקשה של ה"חוק והמשפט". הצורך בשילוב בין שני העולמות, שלכאורה אינם נפגשים, הוא  אתגר קשה המחייב מאמץ ועבודה קשה.

לאחר שנים מרובות בהן מערכת המשפט הישראלית, היהודית-תורנית, הייתה בבחינת "הלכתא למשיחא", כלומר, עיסוק תיאורטי בלבד, ללא יכולת פעולה ובוודאי לא יכולת אכיפה, מעטים בלבד עסקו בתחום חשוב ויסודי זה, בחסדי השם, זכה דורנו לשינוי מופלא. יש אפשרות לעסוק בנושאים אלה וליישמם הלכה למעשה.