שנת תשע"ה | שבת פרשת נצבים

זכינו להגיע, ב"ה, לימים הנקראים בפי העם" "הימים הנוראים".

ננסה בדברינו לברר מהי המשמעות הרוחנית של תקופה מיוחדת זו? ונקשר את הדברים כמנהגנו גם לפרשת השבוע.

אנו צריכים לשאול את עצמנו מה המשמעות של ראש השנה? ומה המשמעות של יום הכיפורים? כמו כן, ברור שחג הסוכות והושענא רבה קשורים בטבורם לראש השנה ויום הכיפורים, ננסה להבין את המכלול.

ראש השנה נתפס כיום הדין ויום הכיפורים כיום סליחה וכפרה. סוכות הוא חג השמחה וההודאה. חכמים לימדונו שבהושענא רבה נסגר המעגל ונחתם הדין.

ימים אלה הם ימים שבהם אנו מבלים שעות רבות בתפילה. רבים וטובים כבר שאלו כיצד מועילה התפילה, האם בכוחנו לשנות את החלטותיו של בורא עולם? והתשובה הפשוטה היא, שלא הקב"ה הוא זה שמשנה את ההחלטה אלא שהאדם אחרי תפילתו, איננו אותו אדם שעליו נגזרה הגזירה. בתפילתו, האדם מתקרב אל בוראו וממילא מצבו הרוחני טוב יותר.

תקופה זו מכונה גם "ימי התשובה". היכולת לתקן = לשוב בתשובה, גם היא נובעת מהשאיפה לקרבת אלקים. תחילתה של כל תשובה היא בהכרה בחטא וברגשות הקשים המציפים את האדם כתוצאה מכך. עצם ההבנה כי האדם חטא משנה את מעמדו הרוחני ומאפשרת קירבה מחדש להקב"ה, הליך שהולך ומתגבר עם העליה בסולם שלבי התשובה - החרטה והקבלה לעתיד.

על קריאתו של הנביא: "דִּרְשׁוּ ד' בְּהִמָּצְאוֹ,קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו פרק נ"ה ו) דרשו חז"ל במדרש: "בהללו עשרת ימי תשובה שהוא שרוי בתוכם... הוי 'קראוהו בהיותו קרוב' " (פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) נספחים ז).

חלק מהחסד של התשובה הוא פתיחת חלון הזדמנויות,  חלון הנפתח בראש חודש אלול ונסגר בהושענא רבה, שבו יש אפשרות להתקרב לקב"ה ביתר קלות. עשרת ימי תשובה בתוך זמן זה  עוד יותר מיוחדים להתקרבות.

אם כך, נוכל להציע כי עיקר מאמצינו בימים מיוחדים אלה, צריכים להיות מופנים לכיוון של בקשת קרבה לאלקים. משה רבנו זכה למה שאיש לפניו ואחריו לא זכה: "וְדִבֶּר ה' אֶל משֶׁה
פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (שמות  ל"ג יא), משה ביקש את קרבתו של הקב"ה במשמעות של סליחה בלשון זו: "וְעַתָּה אִם נָא
מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן
בְּעֵינֶיךָ ...  וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שם, שם יג, יח).

החרה החזיק אחריו דוד המלך במזמור של ימי התשובה: "לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ד' אֲבַקֵּשׁ: ...  הוֹרֵנִי ד' דַּרְכֶּךָ" (תהלים  כ"ז ח,יא).

פנים אל פנים פירושו קירבה מאוד משמעותית, זו המשמעות של בקשת הפנים ומציאת החן. שניהם ביטאו את הכמיהה לקרבה שמשמעותה סליחה.

קרבה זו באה לידי ביטוי בפסוק הפתיחה של פרשתנו: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ד' אֱלֹהֵיכֶם".

כבר הוכחנו בדברינו לפרשת ניצבים תשס"ב כי השרש "נצב" משמעותו נוכחות שכינה - השכנת שכינה - מצב של "דִּרְשׁוּ ד' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב".

בשבוע הבא נשתדל להסביר על פי עקרון זה את המהלך הכללי של תקופת ימי התשובה שאנו זוכים להיות בעיצומם.

נאחל לכל בית ישראל כי התפילות יתקבלו ברצון לפני אדון כל

וימלא ד' כל משאלות לבנו לטובה, לכתיבה וחתימה טובה לאלתר לחיים טובים ולשלום.