שנת תשע"ו | שבת פרשת כי תשא

חמדת הדף היומי: בעל המשאיל לאשתו מקום בחצר לגירושין

מובא בגמרא בגיטין (עז ע"ב) מקרים שבהם הבעל משאיל לאשה מקום בחצירו על מנת לזרוק את הגט בו והאישה תתגרש. ונכתב בגמרא שאם הגט נופל בחצר, האישה מגורשת, אך אם הגט ייפול על גבי מקום שהוא ברשות אחרת וחלוק לעצמו, כמו מקום מוגבה משאר החצר, אינה מגורשת, כי משאיל לה מקום אחד ולא שני מקומות על פני החצר.

הרמב"ם (גירושין ה, ט) הביא את דברי הגמרא באופן קצת שונה, וכתב שאם הגט נפל בתוך ד' אמות של האישה היא מגורשת, ואם הגט התגלגל ונפל במקום גבוה האישה אינה מגורשת. כסף משנה הבין שלדעת הרמב"ם גם באופן שהגט נפל במקום שהוא רשות אחרת, אם הוא סמוך למקום האישה, הרי האישה מגורשת, ורק אם הגט נופל במקום רחוק שגם מובדל ברשותו מהרשות שבה עומדת האישה, אז האישה אינה מגורשת. אמנם המגיד משנה הבין שלדעת הרמב"ם רק אם נפל הגט בד' אמות הקרובות לאשה וברשות החצר אז האישה מגורשת. שו"ע (קלט, יא) פסק כהסבר עצמו והביא את דעת המגיד משנה.

אבני מילואים (ט) ביאר שדין זה אמור רק כשהבעל השאיל לאשתו מקום בחצירו, באופן זה רק המקום הקרוב להיכן שהגט נמצא נקנה לאשה, לכן, במקרה שבו האישה אינה נמצאת בד' אמות הקרובות לגט, אין הגט חל, כי האישה לא עומדת בצד החצר הקטנה הקנויה לה - שהוא ארבע אמות הסמוכות לגט.

אמנם, כפי שהוא מדייק בדברי הרמב"ם אם הגט נופל בד' אמות הקרובים לה, ואז מתחיל להתגלגל, אז כל מקום שהגט מונח בדרך, מיד נקנה לאשה, ולכן נהיית לה חצר גדולה, וממילא היא עומדת בצידה, אלא אם נפל הגט בסוף על מקום גבוה ("פיסלא"), שם הבעל לא השאיל מקום ולכן האישה לא עומדת בצד החצר. אמנם לכאורה קשה על דבריו שהסיבה שהאישה קונה את המקום הוא כדי שהיא תתגרש, ואם כן כל עוד הגט לא מונח באופן סופי במקום מסוים אין סיבה שהמקום ייקנה לאשה?

סיכום: כשהבעל משאיל לאשה מקום בחצר צריך שהגט שהוא נותן ינוח בחצר, על מנת שהאישה תתגרש. לדעת הרמב"ם נחלקו הדעות האם צריך שהגט יהיה גם סמוך בד' אמות וגם על קרקע החצר, או שתנאי אחד משניהם מספיק על מנת שהאישה תתגרש.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר