שנת תשע"ו | שבת פרשת פקודי

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: הפרשה בהלכה

גזבר ההקדש

ההקדש, אוצר בית המקדש, יכול אף הוא להחזיק בעבדים, כמו כל בעל ממון אחר. עבד עשוי להשתחרר מעבדותו כאשר הוא קונה את עצמו בדמים מבעליו. לכאורה, יכול אפוא העבד לגשת לגזבר ההקדש, לשלשל בידו את דמי עצמו, ובכך לקנות את חירותו, בדיוק כפי שהיה עושה אילו היה קנוי לכל בעל-בית פרטי.

אלא שההלכה היא, שאין הגזברים רשאים להוציא לחירות את עבדי ההקדש, אלא הן מוכרים אותם לאחרים, ואחרים הם שמוציאים אותם לחירות אם ירצו (ברייתא בגיטין לח,ב). מדוע אנו סומכים על הגזברים בכל הפעולות הממוניות שהם עושים בשם ההקדש, ובשחרור העבדים אין כוחם יפה?

רש"י ביאר, שלהבדיל מכל אדם פרטי, ההקדש אינו קונה את העבד קנין הגוף, אלא רק 'קנין דמים', היינו את שוויו; ומי שאינו בעליו של גוף העבד אינו יכול לשחררו.

המאירי מסביר, שהכח לשחרר עבד נתון רק בידי הבעלים, והגזברים אינם בעלי ההקדש (הקב"ה הוא בעל ההקדש), אלא ממונים עליו בלבד.

תוס' מבארים, שאם ניתן את כוח השחרור ביד הגזברים, יהיו שיחשדו בהם שהם מזלזלים בנכסי ההקדש. סברה זו  תמוהה במקצת, שהרי "אין מחשבים בהקדש עם הגזברים... כי באמונה הם עושים" - אם בכל עניני הממון כך, במה נשתנו העבדים? יתכן שההסבר הוא, שבשחרור עבדים מעורב לא רק אינטרס ממוני, שלגביו אין אנו חושדים כלל בגזברים, אלא יש בו גם ענין רגשי ואידיאי: הוצאת אדם לחירות. גזבר עלול להיחשד שהוא מעדיף אידיאולוגיה של חירות וחופש על נאמנותו להקדש.

ע"פ הערך גזבר בכרך ה

חודש אדר ב

אדר ראשון ואדר שני

נחלקו תנאים איזה אדר נקרא סתם אדר - ר' יהודה סובר שאדר ראשון נקרא אדר סתם, ולכן בשטרות כותבים באד"ר - אדר, ובאד"ש - אדר שני; ולר' מאיר אד"ש הוא אדר סתם (נדרים סג,א). הרוב פוסקים כר' יהודה, ומ"מ בגט מדייקים לכתוב בכל אדר באיזה אדר מדובר - אד"ר או אד"ש. אבל הרמב"ם פוסק כר' מאיר.

מחלוקת זו נוגעת גם למי שהשכיר בית לחברו עד אדר, והמשכיר טוען שכוונתו היתה לאד"ר, ואילו השוכר טוען: אד"ש. יש פוסקים שעליהם לחלק ביניהם את דמי השכירות של החודש הנוסף, ויש פוסקים שהמשכיר נחשב למוחזק, והמוציא מחברו עליו הראייה.

אותה מחלוקת נוגעת גם ליום זכרון (יארצייט) שנקבע בשל פטירתו של אדם באדר. יש המחמירים לנהוג יום זכרון בשני האדרים. ליום ז' באדר, יום פטירתו של משה רבנו יש ראיות נוספות שיש לנהוג אותו באד"ש, בסמוך לפורים. גם לגבי ההכרזה בשבת מברכים יש מחלוקת אם לפני חודש ניתן היה לומר אדר סתם בלי להוסיף "ראשון". בקיצור: כמעט בכל הנושא הזה יש מחלוקת, וכדי לצאת ידי כל הדעות ראוי להיזהר ולנקוט בכל חודש גם את סדרו - אדר ראשון או אדר שני. ולמה התכוונו חז"ל כשאמרו "משנכנס אדר מרבים בשמחה"? לכל הבטחון כדאי היה להתחיל בשמחה כבר בחודש שעבר, ויש מהדרין כל השנה.                             

ע"פ הערך אדר בכרך א

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר