שנת תשע"ו | שבת פרשת ויקרא

חמדת דף היומי: 'שים את כסף הקידושין על הסלע'

הגמרא בקידושין (ח ע"ב) מביאה את ספיקו של רב ביבי מה הדין כשאיש פונה לאשה ואומר לה: 'התקדשי לי במנה', והאשה עונה לו :"תנם על גבי סלע', אם היה סלע של האשה, אז האשה קונה, אך הגמרא דנה מה הדין במקרה שהסלע היה שייך לשניהם במשותף, האם הקידושין חלים באופן זה או לא.

כמה פירושים נאמרו בספק זה של הגמרא:

א.    לדעת רש"י הכוונה בגמרא היא שהאיש אכן שם את הכסף בסופו של דבר על הסלע, עבור האשה, למרות זאת חשבה הגמרא שאולי האשה מקודשת, מכיון שהאיש מקנה לאשה את החלק שלו בסלע על מנת שהאשה תוכל להתקדש בכסף ששמו לה בחצירה. (על פי ביאור הר"ן).

ב.    שיטת תוספות (ד"ה אם היה) והרא"ש (א, יב) שבמקרה של הגמרא לא מדובר כשהאיש מניח את הכסף על הסלע¹, אלא שהוא נותן את הכסף לאשה -  בתוך חיקה, ורק השאלה בגמרא היא האם יתכן שמה שהאשה אמרה שהאיש ישים את הכסף על הסלע נועד על מנת להתחמק מהאיש, ולומר לו שישים את הקידושין במקום שאינו קונה לה. אבל אין ספק שהסלע אינו קונה.

ג.     שיטת הרמב"ן (ד"ה היתה סלע) והריטב"א (ד"ה תנו רבנן התקדשי) כשיטת תוספות שהסלע לא קונה לאשה, אך אין זה רלוונטי, זאת מכיון שהקידושין במקרה שלנו לא נוצרים על ידי קניית האשה את הכסף שהונח על הסלע, אלא מועילים מדין 'ערב', (כמו במקרים אחרים המופיעים בפרק ראשון של מסכת קידושין בדפים הסמוכים), והכוונה שעצם זה שהאיש הוציא כסף על פי בקשת האשה, זה יוצר שעבוד אצל האשה שעל ידו ניתן לבצע את הקידושין. לכן האשה כלל לא צריכה לקנות את כסף הקידושין.

בתוך גישה זו יש הבדל בין דעת הרמב"ן שמדובר כשהאיש שם את הכסף על סלע שניתן לשמור על הכסף שם, לכן אולי זה לא נחשב שהאשה מקודשת, כיון שבסופו של דבר האיש יכול לקחת חזרה את הכסף, ולדעת הטור שמדובר כששמים את הכסף במקום שלא ניתן לשמור עליו שם, ולכן כל ספק הגמרא הוא כדעת תוספות האם האשה הסכימה להתקדש באמירה שהיא אמרה לאיש. 

הרמב"ם (אישות ד, כא) פסק שאשה העומדת ברשות המשותפת לשניהם - לאיש ולאשה, האשה מקודשת בספק אפילו אם הכסף לא הגיע לידה, זאת גם אם האשה אמרה שיניח שם כפירוש רש"י. וכמו כן הביא גם את הדין של אשה האומרת הנח על הסלע (באותו פרק בהלכה ד) ומשמע שם שמדובר באופן שהאיש נתן את הכסף לאשה ממש, כשהשאלה היא האם אמירת האשה היא כהסכמה.

אור שמח ביאר שהרמב"ם הבין ששני פירושים נכונים בגמרא, גם פירוש תוספות ורא"ש שהשאלה אם כשאמרה לו שיניח על גבי סלע של שניהם התכוונה לשטות בו, ואז גם אם יניח בחיקה אינה מקודשת, וגם את פירוש רש"י במקרה ששם על הסלע האם מקודשת, ובשניהם נשארה הגמרא בספק. וכן הוא הפירוש בשולחן ערוך (בסימן ל שגם הוא הביא את שני הפירושים להלכה).

חלקת מחוקק (ל, יג) העיר שברור שאם האשה אמרה לאיש לשים על הסלע בצורה שהתכוונה לדחותו כגון שלא אמרה לו לשים על סלע מסויים, אלא אמרה לו סתם להניח על סלע, לא מועיל להניח על הסלע גם אם הוא סלע שלה, כיון שהאשה וודאי התכוונה לדחות אותו.

לדעת החלקת מחוקק (ג) והבית שמואל (ד) שדעת תוספות היא וודאי במקרה שהאיש שם ברשות שניהם, אינה קונה הקידושין, ולא תהיה מקודשת. אך, האבני מילואים (ג) כותב שאין להביא ראייה מהגמרא בגיטין הכותבת שגט שנפל באמצע בין ד' אמות של האיש לד' אמות של האשה, שהיא ספק מגורשת, וזה דומה לחצר של שניהם, כיון שהגמרא שם עסקה בגט שהונח בד' אמות של האשה שחכמים תיקנו רק לאשה, ולא לאיש, לכן אם ספק בד' אמות שלה, אין זה נחשב חצר של שניהם, לבין חצר ממש של שניהם, שאז יש ספק בדבר, ויהיה ספק קידושין.

סיכום: הגמרא דנה בשאלה מה הדין במקרה שהאשה אמרה לאיש לשים את כסף הקידושין על הסלע, והובאו בראשונים כמה פירושים: א. רש"י פירש שמדובר כשהאיש מניח את הכסף על הסלע וכך האשה קונה את הכסף. ב. תוספות ורא"ש - האיש מביא את הכסף ישירות לאשה, אך יש ספק אם האשה מסכימה. ג. רמב"ן וריטב"א - האיש מניח את הכסף על הסלע, אך עצם זה שהוא מוציא כסף בגללה זה גורם לקידושין מדין 'ערב'.

 ¹   האבנ"מ (י) מעיר שלשיטת תוספות משמע שלא מועיל כלל בנתן על הסלע והוא מוכיח זאת מהמשך הגמרא, והסברא היא שצריך עומד בתוך החצר ולא מהני בצידה, ולא שייך לעמוד בתוך הסלע.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר