שנת תשע"ו | שבת פרשת במדבר

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: הפרשה בהלכה - ויתילדו על משפחותם לבית אבותם

"הביאו ספרי יחוסיהם ועדי חזקת לידתם, כל אחד ואחד, להתייחס על השבט" (רש"י). אחרי הכל בוודאי נותרו עוד כמה ספיקות, כגון גרושה או אלמנה שנישאה בתוך 3 החודשים שאחרי גירושיה או פטירת בעלה הראשון, וילדה. בספרות ההלכה נידונו כמה דרכים לבירור יחוסו של הבן שנולד.

בגמ' יומא מובא שהמן שירד להם במדבר איפשר בדיקה כזו, שהרי ירד "עומר לגולגולת", ומי שאסף יותר מכך - היה העודף נמס. האמנם ניתן לברר ייחוסו של אדם באמצעים שמיימים כאלו, והרי אין נביא רשאי לחדש הלכה ואף לא לברר את המציאות, ו"לא בשמים היא"? בעל תוס' יוה"כ מבאר שהבירור נעשה בדרכי ההלכה הרגילות (עדות, חזקה, רוב), והאות מהמן נועד רק להוציא מלבם של המפקפקים על הפסק.

בעל ספר חסידים מספר על "מופת" אחר: נטלו עצם מהמת, שלגביו התעורר הספק אם הוא האב; מילאו בשני ספלים דם מדמו של כל אחד מהמסופקים אם הוא בנו של אותו מת, וטבלו בהם את העצם - רק דמו של הבן האמתי נבלע באותה עצם. גם לגבי בדיקה זו היו שאמרו שהיא לא נועדה אלא כדי להראות לעיני העולם שהדין שנקבע ע"פ הבירורים הרגילים הוא דין אמת.

ומכאן לבירורים רפואיים בני ימינו, כגון בדיקת DNA. פוסקי זמננו דנו בהם, ואף לגביהם יש שכתבו שאין לסמוך עליהם, אלא במידה שהבירורים ההלכתיים תומכים בהם. ויש שכתבו שאפשר לסמוך על בדיקות אלו, שכן כל חוק טבעי שאין בו יוצא מן הכלל, הרי הוא ודאי מוחלט, ואפילו יעידו עדים נגד הדבר - יוחזקו הם כעדי שקר.     

ע"פ הערך יחס בכרך כד

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר