שנת תשע"ו | שבת פרשת חקת

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: הפרשה בהלכה - נתינת טעם למצוות

"ואת חוקותי תשמורו... אינם אלא גזירת מלך, שאין טעם לדבר... אין לך רשות להרהר בהם" (יומא סז,ב). האם הכוונה היא שאכן אין כלל טעם למצוות; או שמא לנו אין הוא ידוע, אבל כלפי שמיא גלויים הדברים? הטעם לאי גילויים הוא, שהרי שתי מקראות (לא ירבה לו נשים, ולא ירבה לו סוסים) נתגלה טעמם, ונכשל בהם גדול העולם (שלמה המלך). מאידך גיסא, היא הנותנת: אם נתגלה טעמן של אלו - וכן של מצוות אחרות, כגון שבת ("כי ששת ימים...") וציצית ("למען תזכרו...") - משמע שלכל המצוות יש טעם, אלא שלא נתגלו משום שגם אצל גלויי הטעם אין הטעם ממצה את כל הטמון בהם, כדברי דוד המלך: "לכל תכלה ראיתי קץ, רחבה מצוותך מאד".

ואולי זוהי מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון אם דרשינן טעמא דקרא. רבים הם הראשונים שהוסיפו טעמים למצוות כהנה וכהנה (כגון: הרמב"ם גם במשנה-תורה וגם במורה-נבוכים), ומשמע שהם פסקו כר' שמעון, שדורשים טעמא דקרא.

לדעת ראשונים אלו, לא רק שיש טעם למצוות, אלא שראוי להתבונן בהן ולהתחקות אחר טעמן. אולם לדעת ראשונים אחרים, אין לבקש טעמן של מצוות, ועל כך הזהירו חז"ל: האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך, משתקים אותו - מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים, ואינן אלא גזירות.

ע"פ הערך טעמא דקרא בכרך כ

 הזאה על הטמא בשבת

כדי שטמא מת יטהר יש להזות עליו מי חטאת ביום השלישי וביום השביעי. בשבת אין מזים, ולכן - לאחת הדעות - ממילא גם ביום שלישי בשבוע אין מזים, כי לעולם צריכים לעבור 4 ימים בין הזאה להזאה. ומדוע אין מזים בשבת?

שני נימוקים ניתנו לכך: א - זוהי גזירת חכמים, מעין הגזירה שמטעמה אין תוקעים בשבת ואין נוטלים לולב בשבת, שמא יטלטל אדם את מי החטאת או אגודת האזוב ד' אמות ברשות הרבים. זהו הטעם המובא בגמרא (פסחים סט,א). ב - מאותו טעם שאסור לטבול כלים בשבת (ביצה יז,ב), שנראה כמתקן כלי. את הטעם הזה מביא רש"י על המשנה בפסחים (דף סה,ב) שממנה משמע שאין מזים על אדם לטהרו, אפילו אם מדובר בערב פסח שחל בשבת, ומשום כך לא יוכל להביא קרבן פסח.

מדוע יש צורך בשני טעמים לאותו דין? באנציקלופדיה תמצאו רק הפנייה לאחרונים הדנים בכך. אחד מהם הוא הצל"ח, המסתמך על דברי הר"ן שמבאר שהגזירה שמא יטלטל ד' אמות ברה"ר שייכת רק במקומות ובזמנים שהכל טרודים, ולא יהיה שם איש שיזכיר שהדבר אסור (משום כך לא אסרו מילה בשבת, כיון שבכך עסוק רק אדם אחד; ואילו נטילת לולב ותקיעת שופר שהכל עסוקים בהם - נאסרו בשבת). בערב פסח הכל טרודים בהכנות לפסח, ויש חשש שאיש לא יזכיר שאסור לטלטל את מי החטאת ואת אגודת האזוב..

טעם זה יפה לשבת שקודם פסח, אולם מה באשר לשאר שבתות השנה? לשבתות אלו זקוקים אנו לטעם שכתב רש"י, שנראה כמתקן. טעם זה אינו מספיק לערב פסח שחל בשבת, כיון שמחמתו אנחנו (גזירה דרבנן שנראה כמתקן) מונעים מאדם להקריב קרבן פסח. אבל טעם הטלטול הוא טעם חשוב, שהרי מחמתו אנחנו נמנעים גם מקיום מצוות לולב ושופר.    

ע"פ הערך הזאה (ב), כרך ח

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר