שנת תשע"ו | שבת פרשת בלק

"עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְקֹוָק"

פרקים ה-ו בספר מיכה הם אלה שקהילות ישראל נוהגות לקרא ב כהפטרת פרשת בלק. הסיבה לכך לכאורה היא אזכורם של בלק ובלעם בנבואה זו. בשורות הבאות נציע הסבר נוסף.

מיכה המורשתי היה בן דורו של הנביא ישעיה אבל קיבל נבואה אחריו. ישעיה ניבא בימי עוזיה, יותם, אחז ויחזקיה. לעומתו מיכה המורשתי ניבא בימי יותם, אחז ויחזקיה. על פי דברי חז"ל בסדר עולם רבה, וכך גם פירש רש"י, כדרכו, נבואות ההקדשה של ישעיה נאמרו ביום בו נצטרע עוזיה, כלומר ביום בו הפסיק למלוך בפועל. ממילא, יתכן שמיכה החל להינבא זמן קצר מאוד אחרי ישעיה. אף על פי כן, הבדלים גדולים מאוד בין נבואת שני הנביאים.

ישעיה מנבא על גאולה, שהמלך המשיח איננו תופס בה מקום מרכזי. בנבואת אחרית הימים, נבואת השלום העולמי, המלך המשיח איננו מופיע. הר בית ד' משמש כמרכז רוחני לכלל האומות וכולם עולים לרגל לבקש תורה והוראה בירושלים ומירושלים. גם אם המלך מופיע ברקע, הוא איננו נלחם שהרי אין כלי נשק:

"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב' ד).

גם בהמשך נבואות הגאולה, כשמלך המשיח נזכר במפורש, מדובר על דמות רוחנית ולא על גיבור מלחמה עטור צלשי"ם:

"וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק: וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ ...: וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו"  (ישעיהו י"א א-ה).

דמות רוחנית זו משמשת כהנהגה לגאולה שבאה בדרך נס - מן השמיים.

לעומתו, מיכה מדבר על משיח בן דמותו של דוד:

"וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם" (מיכה ה' א).

מלך זה מנהיג את בני יהודה, כגיבור מלחמה וכמפקד גייסות שריון. הנביא קורא:

"קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים וְהַחֲרַמְתִּי לַיקֹוָק בִּצְעָם וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" (שם, ד' יג).

מול חזון הצמחונות והשלום מהדהדים דברי מיכה:

"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל: תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ" (שם, ה' ז-ח).

(על הבדלים נוספים בין נבואת ישעיהו ונבואת מיכה ניתן לקרא בספרי צפנת ישעיהו)

ראשוני המתיישבים באזור גוש עציון, ראו בנביא מיכה כמורם ורבם, ולכן ניסו להקים את נקודת ההתיישבות הראשונה באזור, במגדל עדר. הם ניסו בכך להגשים את נבואתו:

"וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר עֹפֶל בַּת צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם" (שם, ד' ח).

המתיישבים פירשו את הפסוק על פי רש"י בעקבות התרגום, וז"ל: "ת"י ואת משיחא דישראל דטמיר מן קדם..." (רש"י שם).

חלוצים אלה הלכו בעקבותיו של הרמב"ם, המצטט את הנביא מיכה בהלכות מלכים ומלחמותיהם ולא את הנביא ישעיה, וז"ל: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה" (פרק יא ה"א). הרמב"ם מצטט גם פסוקים מפרשתנו וז"ל: "אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו, ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח, ומחץ פאתי מואב זה דוד..." (שם).

אם כך, חלוצים אלה הלכו גם בעקבות חכמים שקבעו לנו לקרא עם פרשת בלק את דברי הנביא מיכה.

הציונות הדתית כבר למעלה, ממאה שנה הולכת בדרך זו, גאולה באתערותא דלתתא, גאולה תחת הנהגה מדינית שיש לה כוח צבאי, המביא לידי ביטוי את שלטון עם ישראל על ארץ ישראל, באמצעות המדינה היהודית.

הבה נתפלל שגם במאה השנים הבאות, נמשיך לבנות מדינה יהודית עצמאית, על פי נבואותיהם של נביאי ישראל.