שנת תשע"ו | שבת פרשת בלק

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: הפרשה בהלכה - ראה שאין פתחיהם מכוונים זה לזה

כשראה זאת בלעם, אמר: ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה. זהו היסוד להלכה שאסור לאדם לפתוח חלון אל מול חלון של שכנו. ואפילו מחל לו השכן והרשה לו לפתוח את החלון, כיון שהדבר פוגע בצניעות אין הדבר נתון למחילה ולהרשאה. ויש אומרים שמחילה אינה עוזרת בהזק ראיה, כיון שיכול לומר: סבור הייתי שאני מסוגל לחיות עם זה, ועכשיו, לאחר זמן, התברר שאינני יכול.

האיסור הוא גם לפתוח חלון בביתו, המשקיף אל חצר שבה שותפים כל בעלי הבתים הסובבים אותה, אע"פ שיכול פותח החלון לטעון: מה איכפת לכם שאני פותח, הרי בין כה וכה יכול הייתי להשקיף אל החצר מתוך החצר עצמה. השכנים יכולים לטעון כנגד: כשאתה איתנו בחצר, אנחנו יכולים להיסתר מפניך, אבל עכשיו אתה עלול להשקיף עלינו מביתך בלא שנחוש בכך.

ולפי הטעם האמור לעיל, יכולים השותפים לטעון שהם אינם רוצים להשקיף מהחצר אל תוך ביתו של שכנם, ולהיכשל באיסור. מאותה סיבה לא רשאי אדם לפתוח חלון אל רשות הרבים, גם אם הוא עצמו יאמר שאין הוא חושש שיציצו אל תוך ביתו, כיון שאין לו מה להסתיר.

ע"פ הערך הזק ראיה בכרך ח

בועל ארמית

בי"ד של חשמונאים - כך בסנהדרין פב,א - גזרו על הבא על הנכרית. תמוה, שכן בפרשתנו מסופר על חטא חמור שחטאו העם כשהחלו לזנות אל בנות מואב, עד שהוצרך פינחס לקנא לשם ה' ולהרוג את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור. מה חידש אפוא בית דינם של חשמונאים?

למען האמת, בפרשתנו לא מבואר שהבא על הנוכרית מתחייב בכל עונש שהוא. מבואר רק שאחד הקנאים - במקרה שלנו פינחס - פגע בו. אין זה עונש המבוצע על ידי בית דין לאחר התראה, עדויות ודיון, כנדרש בכל חטא אחר. היתה זוהי ספונטניות של פינחס, שאילו היה בא ליטול רשות מבית דין, לא היו מורים לו לעשות מעשה. העונש עצמו מבואר בנביא (מלאכי ב,יא-יב): "כי חילל יהודה קודש ה', אשר אהב ובעל בת אל נכר. יכרת ה' לאיש אשר יעשנה." היינו, עונש כרת בידי שמים. לבית דין של מטה לא נותר בעצם לעשות דבר.

כנראה בתקופת החשמונאים פשה הנגע, ולא היה די בעונש בידי שמים. אולי גם פסו קנאים, ונוצר הצורך שבית דין של מטה יטפל בענין. משום כך גזרו בית דין של חשמונאים שהבא על הנוכרית מתחייב מלקות מדברי סופרים. חידוש נוסף היה בגזרת החשמונאים, שלפי התורה פגיעת הקנאים היתה רק במי שחטא בכך בפרהסיא - לעיני כל ובידיעת הכל - בעוד שהם גזרו גם על העושה כך בצינעה.  

ע"פ הערך בועל ארמית בכרך ג

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר