שנת תשע"ו | שבת פרשת דברים

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: הפרשה בהלכה - בישולי גויים

 גם כיום, כבעבר, רבים הם הבתים שהבישול בהם נעשה ע"י עובדת נכריה, ואז עולה השאלה של "בישולי גויים". חכמים, שגזרו שלא לאכול מבישולי גויים, מחשש שקירבה כזו תביא לידי חיתון בהם, סמכו עצמם על פסוק מפרשתנו - עם ישראל מבקש מסיחון מלך חשבון: "אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף תתן לי ושתיתי" - הכיצד יאכלו אוכל שבושל אצל סיחון?! אלא, כשם שהמים משווקים ללא צורך בבישולם, כל האוכל שיסופק מידי סיחון יהיה רק זה שלא עבר בישול.

כמובן, זוהי אסמכתא בלבד, שהרי מים גם אינם זקוקים לטחינה, וכי משום כך אסור יהיה לקנות מהגויים קמח שנטחן על ידם?! יש אפוא ללכת אחרי הטעם של הגזירה, והוא החשש לחתנות; ולדעת חלק מהראשונים (ויש אומרים: רובם) החשש הוא רק כשהגוי מבשל בביתו. אבל כשהוא מבשל בביתו של היהודי - אין חשש.

וסברה זו מקבלת את חיזוקה באסמכתא מהפסוק: הרי האוכל שמתבקש סיחון לספק לישראל בושל בביתו, ולא באהלי ישראל.

מכל מקום להלכה בשלחן-ערוך נפסק שיש לחשוש לבישולי גויים גם כאשר בושלו בביתו של היהודי. דיון בפני עצמו מתנהל בקשר לשפחות (להבדיל מהעובדת השכירה שהוזכרה בראשית דברינו), שבהן נוספו מצד אחד סברות להקל, ומאידך דווקא סברות להחמיר.

ע"פ הערך בשולי גויים בכרך ד

תשעה באב

נאמר בשם הגרש"י זוין זצ"ל: יודעים אתם מה יהיה כתוב באנציקלופדיה התלמודית בערך תשעה-באב? בערך תשעה-באב יהיה כתוב, שזהו יום שלפני שנים רבות שימש כיום תענית ואבל.

יחד עם זאת יש הרבה איזכורים על תשעה באב באנציקלופדיה התלמודית, ולמשל בערך ברית-מילה (כרך ד) נוכל לעמוד על השיטות השונות כיצד לנהוג עם כוס היין שעליו מברכים בברית מילה שחלה בט' באב:

א.    רבוותא קמאי, שמביא בעל העיטור, סוברים שמברכים על הכוס ומניחים אותו עד הערב, ואז שותים אותו. ראשונים חולקים על כך, שכן זמן רב מדי עובר בין הברכה לשתיה; מה עוד שקיים חשש שהיין יישפך, ונמצאה הברכה לבטלה.

ב.    יש סוברים שאין לברך כלל על היין.

ג.    יש סוברים שבגלל שאי אפשר לברך על היין אין מברכים כלל את הברכה שלאחר המילה.

ד.    יש סוברים שיש לברך על הכוס, ולתת לתינוקות לשתות ממנו. כלפי המתנגדים לכך, משום שכך מרגילים אותם לשתות בתענית כשיגדלו, הם טוענים שאין זה אלא דרך ארעי ומקרה, ומכך לא יגיעו התינוקות להרגל.

ה.   יש סוברים שיתנו לתינוק הנימול, שבקטן כזה לא שייך החשש שיתרגל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר