שנת תשע"ז | שבת פרשת וישלח

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: רפואה והלכה - מקורות

[1] ברכות נא ב; פסחים קיד א; סוכה נד ב; שם נו א; מגילה כט ב; הוריות יב ב; זבחים פט א; ירושלמי שקלים ח ד. וראה באריכות בט"ז או"ח תרפא סק"א; [2] הוריות שם; זבחים פט א; [3] ברכות כח א; שקלים ו ג; מנחות צט ב. וראה טושו"ע או"ח כה א; [4] יומא לג א. וראה באריכות באנציקלופדיה תלמודית, כרך א, ע' אין מעבירין על המצות, עמ' תרסה ואילך; [5] שבת קלב ב; ביצה ח ב; כתובות מ א; רמב"ם ציצית ג ו. וראה שד"ח מערכת העי"ן כלל לז-מג; [6] ראה תוס' ברכות כו א ד"ה טעה, בעניין תפילת ערבית; [7] סוכה כה א; סוטה מד ב; טושו"ע או"ח לח ח. וראה שד"ח מערכת העי"ן כלל מה, וכלל סז; [8] קידושין כט ב; [9] להלן מספר דוגמאות למצוות שהזדמנו יחד, ואפשר לקיים את שניהם, אך לא בבת-אחת, והשאלה היא מי קודם למי: עטיפת טלית והנחת תפילין (טושו"ע או"ח כה א); תפילין של ראש ותפילין של יד (מנחות לו א; רמב"ם תפילין ד ה; טושו"ע או"ח כה ה); דיני קדימה בברכת הנהנין (ברכות מ ב; רמב"ם ברכות ח יג; טושו"ע או"ח ריא א); דיני קדימה בפת (ברכות לט ב; רמב"ם ברכות ז ד; טושו"ע או"ח קסח א); סדר ברכות ההבדלה (ברכות נב ב; רמב"ם שבת כט כד; טושו"ע או"ח רצו א); סדר ברכות הבדלה וקידוש ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת (פסחים קג א; רמב"ם בת כט כב; טושו"ע או"ח תעג א); ברכת סוכה וברכת הזמן (סוכה נו א; רמב"ם סוכה ו יב; טושו"ע או"ח תרמג א); נר חנוכה וקידוש, או נר חנוכה והבדלה (טושו"ע או"ח סי' תרעט, וסי' תרפא ב); ספירת העומר והבדלה, או מקרא מגילה והבדלה (ט"ז או"ח סי' תרפא סק"א); הוא ללמוד תורה ובנו ללמוד תורה (קידושין כט ב; רמב"ם ת"ת א ד; טושו"ע יו"ד רמה ב); פדיון הבן של עצמו (אם לא נפדה) ופדיון בנו (קידושין כט א; בכורות מט ב; רמב"ם בכורים יא ג; טושו"ע יו"ד שה טו); פדיון הבן ועליה לרגל (קידושין כט ב); ניחום אבלים וביקור חולים (רמב"ם אבל יד ז; רמ"א יו"ד שלה י); מת, כלה ומלך שפגעו זה בזה בדרך (כתובות יז א; רמב"ם אבל יד ח; טושו"ע יו"ד סי' שס, ואבהע"ז סה ד); הוצאת המת והכנסת כלה (רמב"ם אבל יד ח); שני מתים כאחת _ מי קוברים ראשון (אבל רבתי פי"א; רא"ש מו"ק פ"ג סי' פב); אבדתו, אבדת אביו ואבדת רבו (ב"מ לג א; רמב"ם תלמוד תורה ה א, ואבידה יב ב,ח; טושו"ע יו"ד רמב ד, וחו"מ רסד א-ב); קדימות בגביית חוב (כתובות צד א; רמב"ם מלוה ולוה ב א; טושו"ע חו"מ קד א); שתי ספינות או שני גמלים במעבר צר (סנהדרין לב ב; רמב"ם רוצח יג יב; טושו"ע חו"מ רעב יד); שיר של ראש חודש ושיר של שבת (סוכה נד ב; רמב"ם תמידין ומוספין ו י); קדימויות של קרבנות (הוריות יג א; זבחים פט א-צא א; רמב"ם תמידין ומוספין פ"ט); [10] להלן מספר דוגמאות למצוות שהזדמנו יחד, ואי-אפשר לקיים את שניהם, כגון שאין ידו משגת לקנות את שניהם, והשאלה היא מי עדיף ודוחה את מי: טלית ותפילין (ראה באה"ט או"ח סי' כה סק"א); תפילין ומזוזה (ירושלמי סוף מגילה; טושו"ע או"ח לח יב; רמ"א יו"ד רפה א); יין לקידוש בליל שבת, סעודות שבת, וקידוש היום (פסחים קה א; רמב"ם שבת כט ד; טושו"ע או"ח רעא ג); לולב ותפילין או לולב ומזוזה (שו"ת רעק"א סי' ט; שו"ת בית הלוי ח"א סי' ד; הליכות שלמה ח"א במילואים אות ח); נר חנוכה וקידוש (שבת כג ב; רמב"ם חנוכה ד יד; טושו"ע או"ח רסג ג, רצו ה, תרעה); פדיון עצמו (אם לא נפדה) ופדיון בנו (קידושין כט א; בכורות מט ב; רמב"ם בכורים יא ג; טושו"ע יו"ד שה טו); תלמוד תורה ומצוות עוברות שונות (ראה מגילה ג א-ב); טומאת כהן בבית הקברות ומצות השבת אבדה (ב"מ ל א; רמב"ם גזלה ואבדה יא יח; טושו"ע חו"מ רעב ב); זקן ואינו לפי כבודו ומצות השבת אבדה (ב"מ שם; רמב"ם שם יג; טושו"ע חו"מ רסג א); הוצאת המת, או הכנסת כלה ותלמוד תורה (כתובות יז א; רמב"ם אבל יד ט; טושו"ע יו"ד שסא א); [11] הוריות יג א; רמב"ם תלמוד תורה ה א, ומתנות עניים ח י-טו; טושו"ע יו"ד סי' רנב. וראה רלב"ג סוף ס' שופטים, בעניין פילגש בגבעה שכתב: "התועלת העשירי הוא להודיע כי כשיכריח הכרח להיתבע לחטא המשגל האיש והאשה, מתירין האשה לזה קודם לאיש, ואף על פי שהיתה אשת איש, ולזה התיר זה האיש פילגשו להם קודם שיתיר עצמו להם"; [12] רמב"ם מתנות עניים ח יז-יח; רמ"א יו"ד רנא ג; שם ט; פת"ש שם סק"ג-ד; [13] ב"מ קיא ב. ופלא שהפוסקים לא הביאו כלל דיני קדימות אלו; [14] סנהדרין ח א; רמב"ם סנהדרין כ י; טושו"ע חו"מ טו א. וראה שבועות ל א ותוס' שם ד"ה למישרי; [15] כתובות פה ב. וראה במצבים שונים בנידון ברש"י ובתוס' שם ד"ה שודא; רמב"ם זכיה ומתנה יא ב; טושו"ע חו"מ רנג כט. וראה עוד בשיטמ"ק ובנו"כ ברמב"ם ובטושו"ע במחלוקת זו. אמנם דיון זה שונה במקצת משאלת הקדימויות הרגילה. וראה בקובץ שיעורים כתובות שם אות שי, שלדעתו בכל המצוות שבין אדם לחברו _ תלמיד חכם קודם לקרוב. וראה עוד בשו"ת חכ"צ סי' ח. ויש להעיר, שלא דנו במקרה זה בדוגמאות אחרות של קדימויות, כגון אם יש הבדל בין שני ה'טוביה' בעניין כהן, לוי, ישראל; עני ועשיר; וכיו"ב; [16] משנה הוריות יג א; רמב"ם מתנות עניים ח יז-יח; טושו"ע יו"ד רנא ח-ט. וראה עוד בב"ב ח א, בעניין העדפת תלמיד חכם על פני עם הארץ להחיות בשנת בצורת. וראה במהרש"א ח"א שם ד"ה אבל; [17] הוריות שם; זבחים פט א; [18] לבוש שם רנב ח. וראה בברכ"י שם, שתמה על פירוש זה; [19] המאירי הוריות שם; עיון יעקב על עין יעקב הוריות שם; החיד"א בשער יוסף על הוריות שם; פני משה ומראה הפנים ירושלמי הוריות ג ד; צפנת פענח על רמב"ם מתנות עניים ח טו; שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' א אות ה; [20] תוס' נזיר מז ב ד"ה והתניא; ב"י יו"ד סי' רנא; ש"ך שם סקי"א; רמ"א שם רנב ח; ט"ז שם סק"ו; תוס' יו"ט ומלאכת שלמה על משנה הוריות ג ז; באר שבע על הוריות שם. וראה תוס' הרא"ש נזיר מז ב ד"ה והתניא שמביא את שני הפירושים _ גם פיקוח נפש וגם מזון; [21] שו"ת משפט כהן סי' קמד אות טז; [22] הוריות שם; [23] ויש להעיר, שלא נימנו ברמב"ם שם כל החילוקים הללו; [24] בעיקר הרחיב בנידון היעב"ץ בספרו מגדל עוז, פרק אבן בוחן, פינה א; [25] ויקרא כה לו; [26] תו"כ פר' בהר פרשתא ה, ברייתא ג (בשינויי גירסא); ב"מ סב א. וראה ריטב"א ב"מ שם, ורמב"ן עה"ת ויקרא כה לו; [27] קיצור פסקי הרא"ש ב"מ שם (אע"פ שהרא"ש עצמו מביא את שתי הדעות); העמק שאלה, שאילתא קמז סק"ג; מנ"ח מ' רצו; שבט מיהודה שער א פ"ח. אמנם ברמב"ם ובטושו"ע לא נזכר עניין זה כלל; [28] שו"ת משפט כהן סי' קמד. וראה בשו"ת בנין ציון שם, שלדעתו לא הכריע הרמב"ם הלכה כמאן; [29] שבט מיהודה שער א פ"ח; [30] שו"ת משפט כהן סי' קמד אות טו; הגר"י ויינברג, קובץ יד שאול, עמ' שצא ועמ' שצג בהערות. וכתב שם, שאם החמיר על עצמו, ומסר נפשו להציל את חברו, מיקרי קדוש וחסיד; [31] משנה תרומות ח יב; רמב"ם יסודי התורה ה ה; טושו"ע יו"ד קנז א; [32] הרע"ב משנה תרומות שם; [33] שו"ת משפט כהן סי' קמג; [34] ס' חסידים סי' תרצט. וראה שם, שבימי החשמונאים טעו בעניין זה, וראה בפירוש החיד"א שם; [35] כס"מ שם, בשם הרשב"א; [36] דגול מרבבה יו"ד שם. וראה עוד בנידון בקובץ על הרמב"ם שם; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' עד; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' ס ענף א; [37] משנה ראשונה, תרומות שם; [38] תפא"י תרומות שם. וכן משמע ממה שכתב בשבט מיהודה, שער א, פי"ב, וכן הסיק בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סוסי' ס; [39] ט"ז שם סק"ט. וראה בשו"ת אגרות משה שם, ענף א, שכן משמע גם שיטת הר"ש תרומות שם, וב"י יו"ד שם. וראה ר"ן על הרי"ף יומא פב ב ד"ה ומיהו, שהשווה את שני המצבים; [40] שמו"ב כ כא-כב. שבע בן בכרי מרד בדוד, יואב וצבאו רדפו אחריו, והוא נמסר על ידי אנשי העיר שיואב צר עליהם, כדי להציל את אנשי העיר. יש אומרים, שהיה חייב מיתה מדין תורה - ראה כנה"ג יו"ד סי' קנז אות לט, בשם המאירי; ברכ"י יו"ד סי' קנז; ויש אומרים, שמדין תורה לא היה חייב מיתה, רק מצד חוק המלכות שמרד בדוד - ראה ט"ז יו"ד סי' קנז סק"ח; [41] ראה בחזו"א יו"ד סי' סט אות א, ובחזון יחזקאל תוספתא תרומות ז כג, שדברי ר"י במה דברים אמורים וכו' מתייחסים לייחדו דווקא, ואפילו אז הדין הוא דווקא אם אינו יכול להציל עצמו, וכן משמע מפירש"י שמו"ב כ כב, ורש"י סנהדרין עב ב ד"ה יצא; [42] וראה גירסאות אחרות בהגהות הגר"א ובתוספתא כפשוטה; [43] שמו"ב כ כב; [44] תוספתא תרומות ז כג; ירושלמי תרומות ח ד; בראשית רבה צד ט. בירושלמי שם לא מובאת מחלוקת ר"י ור"ש, אך מובאת מחלוקת ריש לקיש ורבי יוחנן, אם דין זה הוא דווקא כשהאיש חייב מיתה כשבע בן בכרי (דעת ר"ל), או אפילו כשאינו חייב מיתה (דעת ר"י). ובמתנות כהונה על בראשית רבה שם כתב, שמחלוקת ר"י ור"ש בתוספתא היא מחלוקת ר"י ור"ל בירושלמי, עיי"ש; [45] היינו בתוספתא לעיל; [46] ירושלמי תרומות ח י, ובראשית רבה צד ט, בתרגום מארמית. וראה בט"ז יו"ד סי' קנז סק"ז, שדן בשאלה מה בעצם היה חטאו של רבי יהושע בן לוי, עיי"ש. וראה בביאור כל העניין הזה בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' ס ענף ד; שו"ת משיב מלחמה ח"א עמ' כה ואילך; [47] כס"מ יסודי התורה ה ה; [48] חזו"א יו"ד סי' סט אות א; [49] דברים כג טז; [50] בראשית רבה צד ט; ויקרא רבה יט ו. וראה שם, אם שלשלו אותו חי או מת; [51] ראה מה שכתב בנידון בשו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' סט אות א, ושם חכ"ב סי' ט אות ז. ומה שהעביר יעקב את בני ביתו את הנחל (בראשית לב כג), כתב הרמב"ן שם, שאין מוקדם ומאוחר בפסוק זה להצלה; [52] בראשית מב יט; [53] וראה משך חכמה שם, שנהגו כדין הירושלמי לעיל; [54] ראה שופטים טו א-יד; [55] מלבי"ם שם יב; [56] רד"ק שמו"ב כ כב; [57] אור שמח יסודי התורה ה ה; שו"ת מגיא ההרגה סי' ב; [58] שופטים פרקים יט-כ; [59] ראה בנידון ברמב"ן עה"ת בראשית יט ח; אברבנאל, שופטים שם; [60] ראה לעיל. וראה בשו"ת בנין ציון ח"א סי' קעה; שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' כח אות ג; [61] שו"ת משפט כהן סי' קמד אות טז; [62] שבט מיהודה שער א פ"ח; [63] חזו"א יו"ד סי' סט אות ב; [64] הרב מ.ש. שפירא, בס' ר' משה שמואל ודורו, תשכ"ד, עמ' 285; שבט מיהודה שער א פ"ח; שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' כח אות ג; [65] הגר"מ קליין, בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' טז ואילך; [66] מהרש"א ח"א ב"מ סב א. וראה שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' קמה ד"ה ובא ר"ע; [67] שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עג אות ב; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' פב אות ב. וכן כתב הגרש"ז אויערבאך במכתבו שפורסם בחוב' אסיא, נט-ס, אייר תשנ"ז, עמ' 48, שצריך להתחשב בקביעת הקדימויות בעיקר עם גודל הסכנה ועם הסיכויים להצלה; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' קסז; [68] באה"ט או"ח סי' שלד סקכ"ב; חי' רעק"א יו"ד סי' שלט ס"א; [69] שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' עב אות טו ואילך; שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עג אות ב; [70] שו"ת אגרות משה, שם; [71] פרמ"ג או"ח סי' שכח במשב"ז סק"א; [72] שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' פב אות ב; [73] שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תתנח. וראה שם שהביא כן בשם הגר"י זילברשטיין ביחס לשעון חשמלי; [74] שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עה אות ב; שו"ת מנחת שלמה שם. וראה להלן כיצד נוהגים בפועל; [75] ראה שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עה אות ז, שאפילו כשהגיעו בבת אחת, ואין עדיפות רפואית לאחד מהם, קשה לעשות מעשה על פי המשנה בהוריות בלא עיון גדול. וכן כתב בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' פב אות ב, שבזמננו קשה מאד להתנהג לפי כללי הקדימויות של המשנה; [76] נשמת אברהם ח"ד חיו"ד סי' רנא סק"א. ויש להעיר שאכן הרמב"ם בהל' מתנות עניים, והטור יו"ד סי' קנא, לא מנו כלל את קדימות האיש לאשה. וכבר העירו על כך בצפנת פענח על רמב"ם מתנות עניים ח טו; החפץ חיים בספרו נתיב החסד על אהבת חסד הע' לב; שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' א. לעומת זאת הב"י יו"ד סי' קנא והרמ"א יו"ד קנב ח, על פי באר הגולה, ביאור הגר"א וברכ"י שם, הביאו דין זה להלכה; [77] ראה תענית כג א, במעשה אבא חלקיה; כתובות סז ב, במעשה מר עוקבא; [78] שו"ת שבט הלוי ח"י סי' קסז; [79] שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' סט אות א; [80] ראה מג"א סי' רא סק"ד; יעב"ץ במגדל עוז אבן בוחן פינה א סקפ"ט; [81] נשמת אברהם ח"ד חיו"ד סי' רנא סק"א; [82] ראה ב"ב י ב, ובתוס' שם ד"ה עליונים; [83] ראה רמ"א יו"ד רמג ב; שם ז; ש"ך יו"ד סי' רנא סקט"ז; פת"ש שם סק"ב; מ"ב סי' תקמז סקי"ב; [84] ראה אורים ותומים חו"מ סי' טו סק"א; פת"ש שם סק"א; פתח הדביר או"ח סי' רכד; [85] שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' סט אות' ה-ו; [86] שו"ת שבט הלוי ח"י סי' קסז. וראה נשמת אברהם ח"ד חיו"ד סי' רנא סק"א; [87] כן פסקו הגרי"א הרצוג והגר"מ פיינשטיין סמוך לתקופת המצאת הפניצילין, כאשר היה מחסור בתרופה זו להצלת החולים הרבים שנזקקו לה - ראה הרב מ.ד. טנדלר, ס' כבוד הרב, עמ' 169. יש לציין, שצבאות בנות הברית במלחמת העולם השניה החליטו להעדיף מתן הפניצילין המועט שהיה באותו זמן לחיילים שלקו במחלות מין, לעומת חיילים פצועים. זאת על סמך ההנחה שהטיפול בפניצילין במחלות מין יחזיר את החיילים מהר יותר לשדה הקרב מאשר אותו טיפול בחיילים פצועים. ואמנם במצב מלחמה שאני, וכדמשמע ברש"י הוריות יג א ד"ה להחיותו; [88] שו"ת חוות בנימין ח"א סי' יח; א. וורהפטיג, תחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 144 ואילך; [89] שבט מיהודה שער א פ"ח; הרב מ. הרשלר, הלכה ורפואה, ד, תשמ"ה, עמ' פב ואילך; [90] שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עה אות ב; במראה הבזק עמ' 96, בשם הגר"ש ישראלי; [91] במראה הבזק עמ' 96, בשם הגר"ש ישראלי; [92] שו"ת נס להתנוסס סי' סז; [93] נס להתנוסס, שם. וכן משמע מדברי רש"י הוריות יג א ד"ה להחיותו, שמשוח מלחמה קודם לסגן, משום שהציבור צריך למשוח המלחמה יותר מהסגן; [94] הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בס' נס להתנוסס סי' סז; [95] שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' עב אות כ, וכן שם סי' י (וראה שם אות יד, שהמצב שבו יש שכיחות גדולה של חולים מסוכנים שנזקקים לטיפול נמרץ נחשב כאילו יש לפנינו חולים כאלו); הגרש"ז אויערבאך הסכים לפסק זה (הובאו דבריו במאמרו של הגר"מ קליין, בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' טז ואילך), וכתב שהחלטת ביה"ח נכונה היא אם באמת כדבריהם שיום יום מצילים בה יהודים שלמים לחיי עולם, ואפילו אם נימא שאינו פשוט וברור כ"כ החלטתם, מ"מ כיוון שיתכן שצודקים בהנהגתם, נראה שלא רק שליכא חיוב על הרופא לגזול המכונה שלא ברשות ולהניח על הטריפה, אלא אפשר דאסור לו, דשב ואל תעשה עדיף וכו', כל זמן שלא ברור שטועים הם בתקנתם שב ואל תעשה עדיף עכ"ל. ולכאורה דבריהם תמוהים, שכן מעשים בכל יום שמטפלים ביחידות לטיפול נמרץ בחולים המוגדרים כטריפה או כחיי שעה לפי ההגדרה ההלכתית, היינו שסיכוייהם לחיות פחות מי"ב חודש, והאם כל אלו לא צריכים לקבל טיפול ביחידה לטיפול נמרץ? וצ"ע; [96] הרב י. זילברשטיין, בשיעוריו לרופאים; [97] הגר"מ קליין, בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' טז ואילך; [98] כמבואר לעיל. ונאמרו על כך טעמים אחדים - ראה כס"מ יסודי התורה ה ו; שו"ת משפט כהן סי' קמג-קמד; הרב מ.צ. נריה, שנה בשנה, תשכ"ב, עמ' 149 ואילך; א. וורהפטיג, תחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 144 ואילך; [99] שו"ת משפט כהן סי' קמג; שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' עב אות טו; שו"ת חוות בנימין ח"א סי' יח; [100] ס' חסידים סי' תש; [101] ס' חסידים סי' תשא; כנה"ג יו"ד סי' קעג אות ג; שו"ת יביע אומר ח"ו חחו"מ סי' ד אות ב; [102] משכנות הרועים מערכת ג, ע' גורל; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' ס ענף א; [103] תפארת למשה יו"ד קנז א, הובאו דבריו בפת"ש שם סקי"ג. וראה בשו"ת יביע אומר שם, מה שדחה שיטה זו; [104] חזו"א יו"ד סי' סט אות א; [105] שמעתי שזה היה המעשה האמיתי שאליו התייחס החזו"א בדוגמא של חץ; [106] הרב ש. דיכובסקי, דיני ישראל, ז, תשל"ו, עמ' מה ואילך; [107] נס להתנוסס סי' סו; [108] חזו"א סנהדרין סי' כה; הנ"ל יו"ד סי' סט אות א; [109] שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' ע. וראה בשו"ת חוות בנימין ח"א סי' יח; [110] נס להתנוסס סי' סו; [111] דמשק אליעזר בהגה"ה שבהקדמה; [112] סיפור שקרה בצור במלחמת שלום הגליל - ראה פרטי המקרה והדיון עליו בתחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 144 ואילך; [113] א. ורהפטיג, תחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 144 ואילך; נס להתנוסס, סי' סו; [114] שו"ת חוות בנימין ח"א סי' יח, והגר"ש ישראלי, תחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 136 ואילך; [115] הרב ש. דייכובסקי, מלילות, א, תשנ"ח, עמ' 345 ואילך.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר