שנת תשע"ז | שבת פרשת מקץ

פרשת השבוע: יֶשׁ שֶׁבֶר ויש אחדות

עם עלייתו של יוסף לשלטון במצרים מגיע השבר בין האחים לשיא חדש. התורה מדגישה זו בדרך מעניינת:

"וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ: וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ: וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת:וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם: וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן: וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה: וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל" (בראשית פרק מ"א נו-נז, מ"ב א-ז).

הביטוי שבר מופיע במשמעות כפולה.

א.  אלומות החיטים =בר, שניתן לרכשן רק במצרים.

ב.   מלשון משבר וקרע בין האחים.

העיסוק בשבר מחזיר אותנו לחלום הראשון של יוסף ששימש נקודת שבר משמעותית בפרשה הקודמת, חלום שהתקיים במלואו (שהרי בנימין לא היה חלק מהמשבר בפרשת וישב). רק בפרשה הבאה יתאחדו האחים מחדש.

אם כך,  מה עשו יוסף וצאצאיו מצד אחד ויהודה וצאצאיו מצד שני, כדי לאחות את השבר הנורא?

עיון בפסוקים בספר דברי הימים, מגלה רמזים מעניינים לניסיונות איחוי בדרך של קשרי חיתון.

א.   "וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת  שְׂגוּב: וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד" (דברי הימים א ב' כא-כב).

חצרון שהיה בנו בכורו של פרץ, בכורו של יהודה מתמר, נשא את נכדתו של יוסף, בתו של מכיר, בנו בכורו של מנשה בכור יוסף. בחוות יאיר בארץ הגלעד התרוצצו הנכדים המשותפים של יוסף ויהודה. זו דרך מיוחדת וחזקה לריפוי השבר.

ב.     "בְּנֵי מְנַשֶּׁה אַשְׂרִיאֵל אֲשֶׁר יָלָדָה פִּילַגְשׁוֹ הָאֲרַמִּיָּה יָלְדָה אֶת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד: וּמָכִיר לָקַח אִשָּׁה לְחֻפִּים וּלְשֻׁפִּים וְשֵׁם אֲחֹתוֹ מַעֲכָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי צְלָפְחָד וַתִּהְיֶנָה לִצְלָפְחָד בָּנוֹת" (דברי הימים א  ז' יד-טו).

מכיר בן מנשה חותנו של חצרון, לקח לבנותיו חתנים משבט בנימין, שהרי חֻפִּים וּלְשֻׁפִּים הם בניו של בנימין (בראשית מ"ו כא, דברי הימים א ז' יב, בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויגש פרשה צג).

שם בארץ הגלעד (משם באה השיירה שהורידה את יוסף מצרימה), שיחקו בני הדודים יחדיו ותיקנו את עוד יותר את שברי העבר.

לפי זה, צאצאיו של מכיר, שימשו כגשר מעל השבר, שנוצר במכירת יוסף. למכיר צאצאים שקשורים למנשה בן יוסף, לבנימין בן רחל וליהודה בן יעקב, יהודה, שמסר את נפשו ומשכן את העולם הבא שלו, כדי להביא שבר ממצרים, כדי להציל את בנימין, ובסופו של דבר גם גרם לחידוש הקשר של משפחת בני יעקב עם יוסף הצדיק, כפי שנקרא בתחילת הפרשה הבאה.

דווקא בימי החנוכה, מעטים מול רבים המאוחדים בתוך עמם,

יצליחו להביא הרבה אור בוודאי מול מעט חושך, בזכות שתתקיים בנו נבואת הנביא יחזקאל:

"וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו

וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו:

וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ". (יחזקאל ל"ז טז-יז)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר