English | Francais

Search


שנת תשע"ז | שבת פרשת כי תשא

חמדת חינוך: אבא ואמא, רציתי לומר לכם...

הרב יוני לביא, מנהל מוקד "חברים מקשיבים" לנוער

*    שמעתי אתכם מקטרים לחברים על זה שיש לכם ילד בגיל ההתבגרות. התלוננתם עלי ועל ההתנהגות שלי והוספתם "ילדים קטנים – צרות קטנות. ילדים גדולים – צרות גדולות". טוב, אז באמת שאני משתתף בצערכם, אבל אולי כדאי שפעם אחת גם אתם תשתתפו בשלי. לא תאמינו, אבל לא פחות ממה שקשה להיות הורה לבן מתבגר, קשה להיות אחד כזה בעצמך...

*    בתוך עולם מטורף ומבלבל כמו שלנו, בתוך ים של הורמונים, פיתויים וסערות של גיל ההתבגרות, אתם משמשים לי סוג של עוגן שאפשר להיאחז בו בתוך כל הבלאגן שמציף אותי. גם אם לא נגיע להסכמות בכל דבר, עצם זה שאתם אומרים את דעתכם בצורה עקבית, ברורה ומוסברת, עושה לי סדר בחיים ונותן לי כיוון. בבקשה אל תפסיקו.

*    אל תיבהלו ואל תמהרו לוותר כשאתם מבקשים ממני עזרה בבית או יותר השקעה בלימודים, ואני מתחיל להתווכח או להתעצבן. זה בסדר. זה חלק מהתפקיד שלי ואני מקפיד לשחק אותו מצוין. כדאי שגם אתם תמלאו את שלכם ותדרשו ממני מה שצריך כדי שלא אפספס את עצמי ואת הפוטנציאל שיש בי.

*    אל תתפארו לפני הידידים שלכם ב'קשר החברי' המעולה שלנו, ותתנהגו לידי בצורה 'קולית' ו'מגניבה'. אולי זה נכון ונחמד לפעמים, אבל זה לא מה שאני צריך. חברים יש לי מספיק. אני חייב שני הורים שידעו גם להיות חזקים, להגיד לי 'לא' ולהסתכל עלי לפעמים מלמעלה ולא רק בגובה העיניים.

*    מצד שני, קשה לי שאתם משגרים לי פקודות ומנחיתים עלי דברים כמו שעשיתם כשהייתי בן חמש. אני כבר נמצא במקום אחר ובשלב אחר בחיים. אני מסוגל גם להבין ולהזדהות עם דברים. בבקשה דברו איתי. תסבירו. תְּפַתְּחוּ שיחה. גם אם בסוף לא נגיע להסכמה מליאה, יש סיכוי טוב שנגיע להבנות. האם זה לא עדיף? 

*    גם אם אני נרתע לפעמים כשאתם מנסים לגעת בי, אין לכם מושג כמה אני צמא לחום ומגע. בעולם הווירטואלי הקר שאני משוטט בו כל כך הרבה שעות ביום, יש הרבה דיבורים על אהבה ועל קשר אבל מעט מאוד מן הדבר האמיתי. יש המון מסך ומעט מאוד מגע. תרשו לעצמכם להגניב לי לפעמים חיבוק, ליטוף או לפחות טפיחה על השכם. אין לכם מושג כמה אני צמא לזה.

*    כשאתם חוזרים מהעבודה - עשו טובה וכבו את הטלפון לזמן מה. תנו לנו, הילדים, לפחות לכמה דקות, את התחושה שאתם איתנו עד הסוף. אחרי שכל היום לא הייתם בבית, תוכיחו לנו שאנחנו חשובים לכם יותר מכמה אנשים שמחפשים אתכם עכשיו.

*    לפעמים כשאנחנו יושבים ומדברים - הסלולארי שלכם פתאום מצלצל. תדעו שאם אתם מציצים בצג, גם אם בסוף בחרתם לא לענות, כבר קלטנו את המסר מה סדר העדיפויות שלכם ושיש דברים מסוימים שבשבילם תנפנפו אותנו הצידה...

*    אנחנו שומעים את הנאומים וההטפות שלכם אבל מקשיבים הרבה יותר לחיים שלכם. לא יעזור מה תגידו, לאיזה גובה תרימו את הקול וכמה תנופפו בידיים בהתלהבות - אם בפועל ההתנהגות שלכם משדרת משהו אחר. אנחנו את המסר כבר קלטנו...

*    אתם פשוט לא נורמאלים. קניתם לי סמארטפון חדש ליום הולדת 16 ונתתם לי אותו פשוט ככה. בלי שום אפליקציית הגנה, בלי שום כללים לשימוש. כן, אני יודע שאתם תמיד מפמפמים לי שאני "כבר בוגר" ושאתם "סומכים עלי שאדע להתמודד", אבל תבינו שזה לא קשור בכלל לבגרות או ללסמוך. לגלוש עם אינטרנט לא מוגן ולהישאר נקי, זה כמו להיכנס לים ולהישאר יבש. אין דבר כזה בעולם. ואני מתבייש לפרט יותר מזה...

*    נ.ב כשאני אומר לכם לילה טוב בשתים עשרה בלילה והולך למיטה עם הסלולארי (כי אני צריך אותו בתור שעון מעורר...). בשבילכם אולי היום כבר נגמר אבל בשבילי הוא רק מתחיל. אין לכם מושג כמה שעות גלשתי וכמה סרטים טחנתי כשאתם כבר הייתם עמוק בחלומות. אחרי זה אתם מתפלאים למה אני לא מצליח להתעורר בבוקר...

*    אם אמרתם לי לחזור עד 11 וחזרתי באחת זה לא אומר ששמתי עליכם פס (עובדה שלא חזרתי בשלוש...). אני פשוט לא יכול לעשות בדיוק מה שאמרתם כי אני חייב להוכיח לכם ולעצמי שאני כבר לא ילד קטן ויש לי חיים משלי ובחירות משלי. ועדיין לא התעלמתי לגמרי ממה שאמרתם.

*   במילים אחרות, גם אם נראה לכם שמה שהכי חשוב לי ומשפיע עלי זה החברים, הסניף ואינטרנט, אין לכם מושג כמה אתם משמעותיים בשבילי. אין לי עוד הורים בעולם חוץ ממכם.

אל תאבדו את הסבלנות או את העשתונות מול הדקלום הקבוע שלי "בסדר", "כלום" וסבבה" או ממשפט המחץ: "נו, די אמא, תפסיקי לחפור". טוב לי לדעת שאתם מתעניינים בי ולא הייתי רוצה שתפסיקו. גם אם אני משחק אותה לפעמים קשה להשגה או מעמיד לפניכם מכשולים, הייתי מתאכזב מאוד אם הייתם מוותרים עליו וממהרים לסגת.

  גם אם נראה לכם לפעמים ש"כבר לא מכירים אותו" ו"מי יודע מה ייצא ממנו", שמעתי מסבא וסבתא שגם עליכם הם אמרו את אותם הדברים לפני שלושים שנה, ובסוף התברר שיצאתם לא ואפילו די דומים להם. אז מי יודע...

ממני, הבן שלכם

 

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר

Dedication

מתפללים לרפואתם השלימה של
רועי משה אלחנן בן ג'ינה דֶברָה

שירה מרים בת רעיה
בתוך שאר חולי עם ישראל


לע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע

ט' בכסלו תשס"ט

 

 לע"נ

מר שמואל שמש ז"ל

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע  י"ז בסיוון תשע"ד

 

לע"נ

מרת שרה ונגרובסקי  ע''ה

בת ר' משה זאב

נלב"ע י' בתמוז תשע"ד

 

 לע"נ

ר' מאיר  ז"ל

בן יחזקאל שרגא

ברכפלד

 

 לע"נ

רבי יעקב  ז"ל

בן אברהם ועיישה וחנה

בת יעיש ושמחה סבג

 

 לע"נ

הרב ראובן אברמן זצ"ל,

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע ט' בתשרי תשע"ו

 

 לע"נ

הרב שלמה מרזל זצ"ל,

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע י' באייר תשע"א


לע"נ

ר' אליהו כרמל ז"ל

נלב"ע

ח' באייר תשע"ו

 

 לע"נ

יחזקאל צדיק ז"ל,

נלב"ע

י"א באייר תשע"ו

  
לע"נ

הרב יוסף מרדכי שמחה שטרן ז"ל

נלב"ע כ"א באדר א' תשע"ד

 

לע"נ
הנופלים במערכה
 על הגנת המולדת
הי"ד

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.