שנת תשע"ז | שבת פרשת שמיני

פרשת השבוע: מידת הוותרנות (חלק ג')

בדברינו לפרשות ויקרא וצו, התחלנו להסביר מדוע יונדב בנו של שמעה, אחי דוד, היה מוכן להשתתף, לייעץ ולסייע, ואולי אפילו לדחוף את יורש העצר של דוד, בכור הבכורות - אמנון בן אחינועם היזרעאלית, לעשות מעשה נורא ואיום לאנוס את אחותו.

הוכחנו כי שמעה ושני אחיו הגדולים, לא היו מוכנים לוותר על המלכות לדוד הצעיר. הם ראו עצמם כראויים יותר למלכות וגם ישי אביהם סבר כך. נמשיך גם השבוע לדון במעשיו של יונדב בן שמעה ונשווה אותו גם ליונדב בן רכב.

בדברינו לפרשת צו ניסינו לטעון כי יונדב בן שמעה טען שגם לבני משפחת שמעה, זכות כמו של דוד. דוד הרג את גוליית ובן משפחת שמעה הרג את אחיו של גולית. השבוע נציע כי מי שהרג את איש מדון-איש מידה, בן הרפה היה יונדב בן שמעה בעצמו.

נעיין בפסוקים העוסקים בהריגת בני הרפה.

"וְיִשְׁבִּי בְנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד:...וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סַף אֲשֶׁר בִּילִדֵי הָרָפָה: וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים: וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי אִישׁ מָדוֹן וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר וְגַם הוּא יֻלַּד לְהָרָפָה: וַיְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּהוּ יְהוֹנָתָן בֶּן (שמעי כתיב) שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד: אֶת אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו" (שמואל ב פרק כ"א (טז-כב), עיינו גם דבי"א  פרק כ ד-ח).

דוד, שהרג את גולית, מופיע כאן בשמו השני אֶלְחָנָן. חז"ל דרשו את שמו על שם זה, שעקרונית דוד היה אמור להיות נפל, ללא שנות חיים. כל שבעים שנותיו ניתנו לו בחנינה, כשקיבל במתנה, ברשותו של הקב"ה, מאדם הראשון. וז"ל המדרש: "זה ספר תולדות אדם [בראשית ה', א] העביר לפניו כל הדורות. הראהו דוד חיים חקוקין לו ג' שעות אמר לפניו רבש"ע לא תהא תקנה לזה אמר כך עלתה במחשבה לפני א"ל כמה שני חיי א"ל אלף שנים א"ל יש מתנה ברקיע א"ל הן א"ל ע' שנים משנותי יהיו למזל זה" (ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית [המתחיל ברמז א]).

נציע כי גם יונתן הוא שמו השני של יונדב. שני השמות הללו הם בעצם שם אחד: יו נתן= יו נדב= יהו נדב. אם כך, הכתוב מפרש כי אחיו של גולית נהרג בידי אחיינו של דוד יונתן, הוא יונדב בן שמעה "וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי אִישׁ מָדוֹן וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר וְגַם הוּא יֻלַּד לְהָרָפָה: וַיְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּהוּ יְהוֹנָתָן בֶּן (שמעי כתיב) שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד".

עצתו של יונדב לאמנון הייתה אמורה לשמש, כלי בידיו של יונדב, להדיח את דוד ובניו מכס המלכות. כל זה מתוך תקוה כי הוא יומלך במקומם, כנכדו של ישי ובנו של שמעה בנו המועדף של ישי.

יונדב הוא גם שמו של יועצו של יהוא, מלך ישראל, שהשמיד את עבודת הבעל, כמופיע בספר מלכים ב: "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲיֵשׁ אֶת לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם לְבָבֶךָ וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ תְּנָה אֶת יָדֶךָ וַיִּתֵּן יָדוֹ וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה" (פרק י' טו).

שיטתו הרוחנית של יונדב מופיעה בספר ירמיהו: "וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם: וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם: וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ: וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה לָּנוּ: וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ" (פרק ל"ה ו-י).

לכן הם זכו לברכה הבאה: "וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם וַתִּשְׁמְרוּ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם:  לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים" (שם יח-יט).

שיטה זו מנוגדת לעצתו של יונדב בן שמעה, שלימד את אמנון כיצד לשים את הצרכים הגשמיים והתאוות בראש סדר העדיפויות.

יונתן-יונדב שרצה ללכת בגדולות, לקבל את השלטון בכל מחיר נעלם מעל במת ההיסטוריה. אמנון ששמע בקולו ולא בחל בשום דרך לקבל את המלכות, נכרת ונעלם. דוד הקטן – העניו, ששמר תמיד על הכלל כי מלכות היא זכות קדימה שמקבלים ולא לוקחים, זכה למלכות לו ולבניו עד עולם.

הבה נתפלל כי מנהיגי ישראל יהיו תמיד מתלמידיו של דוד מלך ישראל

שהרג את גולית הענק והקפיד תמיד על מידת הענוה והותרנות.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר