|
 שנת תשע"ז | שבת פרשת בהעלותךשו"ת במראה הבזק: נערה יהודיה בת נכרי- איסורה לכהן(מתוך ח"ב) מונטריאל, קנדה Montreal, Canada כסלו תשנ"ב
הנושא: בת ישראלית מנכרי, בעניין דינה להתחתן עם כהן שפסק המחבר באבן העזר סי' ד, יט שהולד פגום לכהונה. האם יש פתח כלשהו לפתרון הבעיה, ומה הנוהג כשהדבר בא בפני בתי-הדין בישראל? השאלה הפרטית: בחורה בת ישראלית מנכרי שלא התגייר, שהכירה בחור כהן, והפכה בהשפעתו לשומרת מצוות ונתאהבו זה בזו אהבה עזה, והנה הם שומעים היום שההלכה לא מתירה להם להתחתן כראוי. וזה כמובן נפל על שתי המשפחות כהלם, כיוון שלא הרבה יודעים מזה. האם יש פתח כלשהו?
שאלה נכבדה זו אם בת עכו"ם מישראלית כשרה לכהונה, נדונה ונתלבנה כבר אצל הראשונים, שכן מסקנתה המפורשת של הגמרא1 היא: "הלכתא עו"כ ועבד הבא על ישראלית הולד כשר…" וראשונים נחלקו אם כשר לכל דבר, או שאינו ממזר אבל פגום הוא לכהונה2. כפי שכבודו מציין, נפסק הדבר מפורש בשו"ע לאיסורא, והדבר מופיע פעמים מספר3. לאור זה, הרי גם אם דעת רמב"ם להקל אף לכתחילה4, אין מקום להורות בניגוד לפסקם החד-משמעי של הטור והמחבר5. והנה מנוסח השאלה משמע שאין ספק בגויותו של אבי הנערה, וגם אין מצב שלפיו אותו הכהן אינו ידוע ככהן (כגון שאינו נושא כפיו ואינו עולה לתורה ראשון)6. והואיל והזוג טרם נישא, והם באים להימלך, איננו מוצאים פתח להקל, עם כל הכאב ועגמת-הנפש שיש בכך. אנו ממליצים לקיים שיחות רציניות עם הבחור ועם הבחורה (ואף עם המשפחות) כדי שישתכנעו ויבואו מתוך עצמם להכיר בדעת תורה שהיא דעת ה'. ויהי רצון שהקב"ה ימציאם את זיווגם האמיתי מהרה. 1 יבמות (מה ע"ב). 2 רי"ף שם כתב: "ואיכא מרבוותא דמסיימי בה דהאי דאמרינן הולד כשר, הנ"מ לישראל, אבל לכהונה הולד פגום ... וחזינא לרבוותא אחריני דפסקי ... ואנן מספקא לן אי הוי פגום או לא ..." (עי"ש). וב"נמוקי יוסף" שם הבין שדעתו של רי"ף להכשיר לגמרי, אולם רוב הראשונים הבינו שרי"ף נשאר בספק (רמב"ן, רשב"א, ריטב"א ועוד), ואז לכתחילה לא תינשא, ורק בדיעבד לא תצא. רמב"ם (בהל' איסורי ביאה פ' טו ה"ג) כתב: "עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל, הולד כשר" ... ולא יסף, מה שמוכיח, שדעתו להכשיר לכהונה, לכאורה. (ועיין שם "מגיד משנה" ו"לחם משנה" שהעירו, שלכהונה פגום). ועיין ברא"ש שם שאוסר בוודאות. וראה גם רשב"א, ריטב"א ומאירי שם שהבינו בדברי רש"י בסוגיה, שדווקא בת פגומה לכהונה, ואלו הבן כשר לכך, וכן כתב מהרש"ל ב"ים של שלמה" (יבמות סי' לח). רוב האוסרים מסכימים שהאיסור הוא רק מדרבנן, ראה רמב"ן שם, וראה ביאורי הגר"א (שו"ע אבן העזר סי' ז אות נו). 3 כגון אבן העזר (סי' ד, ה ויט וסי' ז, יז), ועיין שם גם בנושאי כלים שדנו בדבר ונוטים להקל רק בדיעבד, כשכבר קידשה הכהן, שאין להוציא, אך לא מצאנו מי שהתיר לכתחילה [ובעניין דומה מובא בספר "בניין אפריים" לזכרו של הרב אפריים ברודיאנסקי מעשה שהיה שמרן הרב קוק זצ"ל אישר בדיעבד נשואי כהן עם גרושה]. 4 כאמור לעיל, ע"פ דבריו בהל' איסורי ביאה (פ' טו ה"ג). וראה "בית יוסף" (בתחילת סי' ד). 5 ראה שו"ת "אגרות משה" (אבן העזר ח"א סי' ה), וראה בפירוט ובבהירות בשו"ת "שרידי אש" (ח"ג סי' ח ובסי' נד ובהוצאה החדשה ח"א סי' עא וקט) שם דן בשאלה כזאת ממש, והכריע לאיסורא, וכתב שם: "וידוע גם דעת השבות יעקב דכהנים בזמן הזה אינם אלא ספק כהנים, ועפ"י כל הנ"ל אפשר למצוא פתח להיתרא, אבל מרן המחבר וכן רבינו הגר"א סגרו לפנינו את הדרך ואין יוצא ואין בא". 6 מסברה זאת (ומטעמים נוספים) התיר בית-הדין בתל-אביב בשנת התשמ"ג מקרה דומה, אלא ששם היה מדובר בעולה מפרס, שמלבד ששמו כהן, לא שמע מעולם מאביו שהוא כהן, ולא הוחזק לשאת כפיו או לעלות לתורה ראשון, וגם הבחורה כבר היתה בהריון ממנו, והתיר זאת הגר"ע יוסף, ראה קובץ "חזון עובדיה" ב' מאמר הגר"ע יוסף.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
