שנת תשע"ז | שבת פרשת מטות מסעי

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: גבולות הארץ

"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ" (לד, ב)

בימות המשיח. הארץ שניתנה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, שטחה מבואר בתורה (בראשית טו יח-כא): מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת, אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי, וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים, וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי. עשר אומות יש כאן ולא נתן לישראל אלא שבע מהן, שנאמר (דברים ז א): הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם וגו', והשלש: קיני קנזי וקדמוני, לא נתן להם עכשיו, והן עתידות להיות ירושה לעתיד (בראשית רבה פמ"ד; רש"י בראשית שם). וירושה זו תהיה בימי המלך המשיח (ב"ר שם; רמב"ם רוצח פ"ח ה"ד), כשתגיע זכותם של ישראל לשמור את כל המצוות ולאהבה את ה' אהבה שלימה קיימת לעולם (רמב"ן דברים יט ח וט), שנאמר: וְאִם יַרְחִיב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ (דברים יט ח) - זה קיני קנזי וקדמוני (ספרי שם; רמב"ם רוצח שם).

נחלקו תנאים בארצות אלו של קיני קנזי וקדמוני איזו הן, ודעת רבי שהן אדום ומואב וראשית בני עמון (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א וקדושין פ"א ה"ח, ובבבלי בבא בתרא נו א: ר' יהודה ובב"ר: רבנן). ורש"י (בראשית טו יט) הביא סמך לדעה זו מהכתוב: אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם (ישעיה יא יד).

בזמן הזה. הגבולות שנצטוו עליהם על ידי משה מפי הגבורה לפני כניסתם לארץ מפורשים בתורה (במדבר לד א-טו).

(א) הגבול הדרומי מתחיל בקצה ים המלח קדמה (במדבר שם ג), היינו בקצהו המזרחי-דרומי של הים, ועוקם ומתרחב המיצר לצד דרום של ארץ ישראל, ונמשך באלכסון למערב עד עצמון, ומשם מתקצר המיצר והולך עד נחל מצרים, והוא מקצוע מערבית דרומית של ארץ ישראל (במדבר שם ורש"י). לדעת התרגום יונתן וירושלמי (במדבר שם) ורש"י ורד"ק (יהושע יג ג) ור"א מזרחי (במדבר שם) והגר"א (יהושע שם) ור"ש סירליאו (בפירושו לירושלמי שביעית פ"ו ה"א) נחל מצרים הוא הנילוס, ולדעה זו נכנסה בכלל הארץ אף ארץ מצרים שעד הנילוס (ר"ש סירליאו שם). אבל רב סעדיה גאון (בתרגומו במדבר שם) והכפתור ופרח (פי"א) והרדב"ז (ח"ב סי' ב' אלפים רו) כתבו שמסורת בידינו שנחל מצרים הוא "ואדי אל עריש". הגבול הדרומי של ארץ ישראל הוא עד המעלה השלושים לצפון העולם (עי' רמב"ם קידוש החודש פי"ח הט"ז).

(ב) הגבול המערבי הוא הים הנקרא בתורה: הים הגדול (במדבר לד ו), או: הים האחרון (דברים יא כד), ולגבי האיים שבים אמרו חכמים שרואים כאילו חוט מתוח עליהם ממקצוע מערבית צפונית, היינו מטורי אמנון, עד מקצוע מערבית דרומית, היינו נחל מצרים, וכל מה שהוא מן החוט ולפנים הוא ארץ ישראל, וכל מה שמן החוט ולחוץ הוא חוץ לארץ (תוספתא תרומות פ"ב הובאה בגיטין ח א, ועי"ש שדעת ר' יהודה שכל האיים שכנגד ארץ ישראל הם עד סוף העולם הם ארץ ישראל, ועי' בתוס' גיטין שם שהסתפקו אם אף היבשות שכנגד ארץ ישראל כארץ ישראל הן), שנאמר: וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם (במדבר שם), שהמילה "וגבול" מיותרת, ובאה ללמדנו שלא נאמר ששפת הים הוא הגבול אלא לפעמים הים הגדול עצמו הוא הגבול (גיטין שם ורש"י).

(ג) הגבול הצפוני הוא מהר ההר, שבמקצוע מערבית צפונית, עד חצר עינן, שבמקצוע מזרחית צפונית. הר ההר זה אינו אותו הר ההר שמת עליו אהרן הכהן (ר"ש שביעית שם; כפתור ופרח פי"א). על מקומו של הר ההר נחלקו ראשונים: לפי התרגום ירושלמי ורש"י הוא סמוך לאנטוכיא, שנאמר: מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת (במדבר לד ח), ופירשו שחמת זו אנטוכיא, עיר בקצה צפון מערב סוריה. ולדעה זו נכללו בתחום ארץ ישראל גם חלבה וטריפולי, שהם מדרום לאותו הר (כפתור ופרח שם, ועי' קרוב לזה במור וקציעה להריעב"ץ או"ח סי' שו). ודעת הרדב"ז (סי' אלף קה) שהר ההר אינו רחוק כל כך לצפון, והוא מדרום לטריפולי. ולדעה זו יש שכתבו שהוא הר הנקרא בערבית "ראס אל שאקא" (תבואת הארץ פ"א; הערות לונץ לכפתור ופרח שם) או בניאס (תשובות הרמב"ם "פאר הדור" סי' שמו, ובתשו' הרמב"ם פריימן שם: באינאס). הלבנון לדברי הכל הוא מדרום לההר ונכלל בתחום ארץ ישראל, ולכן נפרט ביהושע (יג ח) בין החבלים שנשארו לרשת. מהר ההר נמשך הגבול הצפוני לצד מזרח, וכלה בחצר עינן שהוא במקצוע מזרחית צפונית (במדבר ורש"י שם) של ארץ ישראל, ומקצוע דרומית מזרחית של דמשק (עי' יחזקאל מז יז ורש"י, ועי' ארץ ישראל ושכנותיה להורוויץ עמ' 280). כתב הרמב"ם (קידוש החודש פי"ח הט"ז) שארץ ישראל מגיעה בצפון עד שלושים וחמש מעלות רוחב, והוא מתאים לדעה השניה לעיל במקומו של הר ההר.

(ד) הגבול המזרחי מתחיל מחצר עינן, שבמקצוע מזרחית צפונית, ונמשך לשפם - היא אפמיאה (תרגום ירושלמי שם, ועי' ערוך השלם ע' אפמיא שזוהי מערת פמייס שהירדן יוצא משם, עי' בכורות נה א) - ומשם נמשך מצפון לדרום עד מזרחו של ים כנרת, באופן שים כנרת הוא בתוך הגבול, ומשם יורד אל הירדן ונמשך וכלה בים המלח, שהוא במקצוע מזרחית דרומית של ארץ ישראל (במדבר שם ורש"י שם). הירדן אם שינה מסלולו והרחיב גבול ארץ ישראל וקיצר מהצד השני או להיפך, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן, שהגבול של ארץ ישראל הוא תמיד הירדן ומשתנה עם שינוי מהלך הירדן (ירושלמי חלה פ"ד ה"ד; תוספתא כתובות פ"ח והובאה בבא מציעא כב א).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר