שנת תשע"ז | שבת פרשת דברים

בפרשתנו מזכיר משה רבנו את נושא מינוי השופטים: "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:... וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין  אָחִיו..." (דברים א' יג-טז).

מינוי השופטים נזכר בתורה ברמז, כבר בפרשת בשלח, מיד אחרי היציאה ממצרים: "וַיָּבֹאוּ מָרָתָה ... שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט..." (שמות ט"ו כג-כה).

בצורה מפורטת הוא נדון בתחילת פרשת יתרו: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע ...וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת" (שם י"ח כא -כב).

לדורות מופיע הציווי בתחילת פרשת שופטים: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת  הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים ט"ז יח).

כל חברה מסודרת חייבת לבנות לעצמה מערכת משפטית, שעל פי כלליה היא תתנהל. לכן, גם בני נח נצטוו על ה"דינין".ככל שהחוקים יהיו יותר חוקי צדק, כך רמתה של החברה תהיה גבוהה יותר.

מערכת משפט מסודרת היא גם סימן היכר מובהק לעצמאות מדינית ורוחנית. היא זו שקובעת את סדר היום הציבורי מבחינה ערכית. יכולת האכיפה שלה היא סממן מובהק לריבונות.

בקינות שנגיד בתשעה באב נזכיר את עשרת הרוגי המלכות וביניהם את רבי יהודה בן בבא, שמסר את נפשו על המשך שרשרת הסמיכה. האימפריה הרומאית הבינה שכדי למחוק את הזהות הלאומית הייחודית של עם ישראל, עליהם לבטל את מערכת השיפוט העצמאית של היהודים. משפט עברי ללא סמיכה, מוגבל מאוד. ללא ה"פטנט" של "שליחותייהו קא עבדינן" (לא נדון במסגרת זו בשאלה האם מדובר בהלכה מן התורה או בתקנת חכמים) אין לו כמעט קיום.

בזמן המרד הגדול ואחר כך בימי רבי עקיבא ובר כוכבא, ניסה עם ישראל לשמור על עצמאותו המדינית והרוחנית באמצעות החרב. כמאה שנה לאחר מכן, החליט רבי יהודה הנשיא לצעוד בדרך אחרת, הוא כיתת את החרב לעט. רֶבּי החליט לעשות קודיפיקציה למשפט העברי והעלה על הכתב את התורה שבעל פה, במפעל האדיר של כתיבת המשנה. כך הוא הבטיח את עתידו של המשפט העברי ואת הבסיס לחידוש מערכת המשפט הישראלית, כשיגיע הזמן בעתיד, למרות הגלות בהווה.

כאלף שנים מאוחר יותר, החליט הרמב"ם שהגיע הזמן להתכונן לחידוש המשפט העברי וכתב את משנה התורה, שגם הוא מפעל קנוני – קודיפקטיבי. כדי לפתור את בעיית הסמיכה, הוא העלה על הפרק את חידושו המופלא, לחדש את סמיכת החכמים בכוח האחדות שיפגינו רבני ישראל. כך יתוקן הקלקול הגדול של שנאת החינם שהביאה לחורבן הבית ולביטול הסמיכה.

כשלוש מאות שנה מאוחר יותר, חש רבי יוסף קארו בפעמי גאולה. לכן, הוא שוב נקט בפעולה של קודיפיקציה-קנוניזציה וכתב יחד עם רבי משה איסרליש את השולחן ערוך. במקביל ניסו חכמי צפת לחדש את הסמיכה. לצערנו הם לא הצליחו בגלל שלא הושגה אחדות, כשחכמי ירושלים הודרו מן הפעילות.

כפי שכבר הזכרנו בעבר, בפרשת שלח תשע"ז, במקביל לפעולתו של הבית יוסף, אליזבט הראשונה עשתה קודיפיקציה למשפט האנגלי וסולימן המפואר המכונה גם קנוני, עשה קודיפיקציה למשפט המוסלמי.

כנסת ישראל אימצה בשנת תש"ח את המשפט העותומני והאנגלי, כבסיס לעבודת מערכת המשפט הישראלית.

הבה נתפלל כי מכון "ארץ חמדה" ימשיך לתרום, ולו מעט, להחזרת העטרה של המשפט העברי ותתקיים בנו, ולו משהו, מנבואת הנביא ישעיהו שנקרא השבוע: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (א' כו).

אז נוכל להתקדם לנבואה הבאה בספרו: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְקֹוָק בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְקֹוָק אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב (ללא צורך במגנומטרים)  וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְקֹוָק מִירוּשָׁלִָם" (ב' ב-ג).