|
 שנת תשס"ז | שבת פרשת האזינומשפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקהפסק דין: סמכויותיה של אגודה שיתופית / הרב שלמה לוי
עורך: הרב יואב שטרנברג
פסק הדין אותו אנו מביאים השבוע נכתב בבית הדין לממונות גוש עציון
התביעה: התובעים זכו במכרז במגרש בשכונה חדשה לצורך בניית ביתם. האגודה השיתופית דרשה מהם סך מסוים, כהשתתפות בהוצאות הפיתוח של השכונה, תשלום זה הינו תנאי לקבלת המגרש ולהתחלת הבנייה. עוד לפני התשלום בפועל פנו התובעים לבית הדין בטענה שגובה התשלום הנדרש מהם אינו מוצדק, בית הדין בזמנו נמנע מלהתערב ודחה את בקשת התובעים עד לבירור לגופו של ענין. התובעים שילמו בלית ברירה את מלא הסכום הנדרש, ועתה תביעתם היא להחזיר להם את הכסף שלטענתם נדרשו לשלם שלא כדין.
עיקר טענתם מבוססת על העובדה שכמאתיים משפחות שנכנסו לאותה שכונה קודם לכן, נדרשו לשלם הרבה פחות, ואם כן גם המצטרפים החדשים אינם צריכים לשלם יותר מהן. יש לציין שסכום זה של דמי פיתוח נדרש רק משנים עשר מגרשים בשכונה.
לצורך בירור וחיזוק טענתם דורשים התובעים מהאגודה למסור להם פירוט על המקורות הכספיים ששימשו להוצאות הפיתוח.
תשובת הנתבע: (א) התשלום היה ידוע מראש והוא חלק מהמכרז. התובעים קיבלו על עצמם לשלם סכום זה, ועל כן אינם יכולים עתה לחזור בהם מהסכמתם. יתר על כן, ועדת הביקורת של האגודה אישרה את דרישת התשלום, ולכן התובעים שהם חברי אגודה חייבים לקבל החלטה זו (ב) התשלום הנדרש נקבע לפי העלות בפועל של הפיתוח ועל כן רשאית האגודה לדרוש סך זה. המשפחות האחרות שילמו פחות לפי הסכם שנעשה עם משרד השיכון; הסכם זה אינו חל על המשפחות החדשות, ועל כן משרד השיכון נתן הוראה לגבות ממשפחות אלו את הסכום המלא (ג) האגודה אינה מסכימה לפרט את מקורות הכנסותיה, לדבריה פרסום המקורות יכול לגרום נזק. לטענת האגודה אין קשר בין המקורות התקציביים של האגודה לחובת התשלום. הנתבעים משלמים עבור מה שהם מקבלים, ואין זה נוגע לשאלה מהיכן האגודה גייסה את המימון.
פסק הדין : (א) האגודה אינה רשאית לחלק את המגרשים למרבה במחיר ולגבות מהמשתכנים הוצאות פיתוח גבוהות מהערך האמיתי. לכן, טענת הנתבעים, כי התובעים קיבלו על עצמם את הסכום שנדרשו לשלם נדחית (ב) האגודה רשאית לגבות מהמשתכנים את ערך הפיתוח אותו הם מקבלים, גם כאשר הפיתוח בוצע בתקציבים הבאים מגופים ממשלתיים או אחרים. לכן, האגודה אינה צריכה לפרט את מקורות הכנסותיה, וכן אין היא צריכה להוריד מן הסכום שדרשו עבור פיתוח מן המשתכנים החדשים, גם כאשר המשתכנים הראשונים קיבלו הנחות ושילמו פחות מהעלות האמיתית.
הנימוקים: עמדתו של בית הדין בעניין זה התבססה על העובדות הנ"ל:
המגרשים אינם שייכים לאגודה אלא למנהל מקרקעי ישראל ומוצעים לזכאים באמצעות הסוכנות. האגודה כשליחה של המוסדות לחלוקת המגרשים, חייבת במתן הזדמנות שווה לכל הזכאים, ואינה יכולה להשתמש במגרשים אלו לצורכי מסחר וכדומה, שהרי המגרשים אינם שייכים לה.
לאור עובדות אלו, מסקנתו של בית הדין הייתה, שבשונה מבשותפות עסקית רגילה, האגודה אינה רשאית להעמיד באופן שרירותי תנאי תשלום ככל העולה על רוחה ולהתנות את קבלת המגרש בהסכמת המועמדים לתשלום. כיוון שכן, אם יוכיחו התובעים שהאגודה הציבה תנאי שאינו הגון, תנאי זה לא חל, וממילא אין כאן 'סבר וקיבל'.
גם החלטה של ועדת ביקורת שהינה גוף פנימי של האגודה, אינה מונעת מהתובעים לבקש את התערבות בית הדין. תפקידו של בית הדין הוא לבדוק שהאגודה אינה מנצלת את סמכויותיה לרעה, להגן על זכותו של היחיד מול הרבים, ולבדוק שמעשיה אינם עומדים חלילה בניגוד לדין תורה ולמידת היושר והצדק.
התובעים טענו, שכיוון שמשרד השיכון נתן כבר כסף לפיתוח, הם אינם צריכים לשלם עבור הפיתוח את מלא הסכום.
העובדות המוסכמות על בית הדין הן: (א) הקרקע אינה שייכת לאגודה, ולכן היא אינה רשאית לגבות עליה ולו אגורה אחת (ב) הפיתוח נעשה בעיקרו על ידי משרד השיכון בשיטה של פתמ"ר, דהיינו משרד השיכון מבצע את הפיתוח וגובה מהתושבים את עלות הפיתוח (ג) עקרונית, לפי שיטה זו, משרד השיכון גובה את מלא העלות. כאשר המשרד מעוניין לקדם ולתת עדיפות לאיזור מסוים, הוא קובע את התשלום לפי המדיניות באותה העת. משרד השיכון משנה לפעמים את מחירי הפיתוח באותו פרוייקט עצמו משיקולים שלו (התייקרויות, שינוי מדיניות, או כל שיקול אחר) (ד) בנידון דידן משרד השיכון ביצע חלק מהפיתוח. בשלב מסוים הוא יצא מהאיזור והמשך הפיתוח נעשה על ידי האגודה (ה) במקרה דנן, דמי הפיתוח שהרוכשים נדרשים לשלם אינם מוחזרים למשרד השיכון אלא נשארים בידי האגודה לצורך המשך הפיתוח (ו) התובעים הגישו לבית הדין שני מסמכים החתומים על ידי פלוני ממשרד השיכון. עמדת המשרד כפי שעולה ממסמכים אלו היא, שמשרד השיכון השלים את הפיתוח ועזב את השטח, ומכאן ואילך הוא אינו צד בעניין. מסמכים אלו הם הגרסה הרשמית לשאלת מעורבותו של המשרד ולכן בית הדין החליט לקבלה כמות שהיא.
בית הדין הניח, שתקציבי הפיתוח ניתנו לאגודה לצורך סיוע בפיתוח המקום, ללא התייחסות מפורשת לשאלת הגבייה מהתושבים, ולכן טען שהשאלה האם לגבות מהתושבים את מלא העלות או חלקה נותרה להחלטת האגודה, והגוף הממשלתי המממן לא התייחס לשאלה זו. השיקולים שאמורים להנחות את האגודה הם טובת המקום בכללותו, ולא טובתה של משפחה זו או אחרת, או אפילו של כלל המשפחות המרכיבות את היישוב בזמן נתון.
לאור הנחה זו, הסיק בית הדין, שהאגודה היא זו שמפקחת על ההכנסות לצורכי הפיתוח, ואין תלות בין הכנסות שונות שמשיגה האגודה. לכן, למרות שמשרד השיכון נתן כסף לפיתוח, יכולה האגודה להפנות את הכסף הזה לפיתוח מסוג אחד, ולגבות מהתושבים כסף לפיתוח מסוג אחר, ובלבד שהחלטה זו תהיה על פי מידת היושר והצדק, כפי שהובהר בסעיף א לעיל.
על כן, אם האגודה מגיעה למסקנה שטובת המקום היא לגבות את מלא דמי הפיתוח, רשאית היא לעשות זאת, ובתנאי שאת הכסף שהיא מקבלת תמשיך להשקיע בפיתוח המקום.
התובעים טענו, שאין לגבות מהם יותר מאשר שאר התושבים, שהרי כולם שותפים שווים באגודה. בלשון התובעים: איך יתכן שראובן ושמעון חברים באותה אגודה שיתופית וראובן ישלם לקופת הקהילה סכום מוגדל?
בית הדין קבע, שאין לראות את האגודה כמורכבת רק מאוסף חבריה, אלא יש לה מהות משלה. הגורם המממן את הפיתוח מבין אמנם שיתכן שהחברים יהנו מכך, אולם ברור שמטרתו אינה לסייע דווקא לחברי האגודה. חשיבות השכונה וההתיישבות במקום שהוא בעל חשיבות לאומית נתפסת, ובצדק, כצורך לאומי כללי. מטרת הגוף המשקיע היא לסייע לפיתוח המקום. שאלת ההנאה של כל משפחה פרטית במקרה זה נגזרת מהצורך הכללי ואינה מתוך רצון לסייע למשפחה זו או אחרת. הקריטריון לסיוע לא נקבע כאן לפי התנאים הסוציאליים של המשפחה, אלא לפי הפיתוח הנדרש כדי שמקום זה יתפתח ואנשים ירצו לבוא ולהתגורר בו.
לפיכך, התשובה ל'שאלת ראובן ושמעון' היא, ששמעון נכנס למקום בתקופה בה האגודה חיפשה משתכנים ולכן לא דרשה את תשלום מלא הפיתוח, לעומת זאת ראובן נכנס בתקופה בה היו רבים שרצו לקנות מגרשים, ולכן האגודה לא ראתה סיבה לתת לזוכים פיתוח מוזל.
במקרה דנן ההבדל שבין המתיישבים נקבע לאור הצרכים המיוחדים של המקום. אין זו החלטה חדשנית, שכן, גם הממשלה נוהגת לעתים לגבות במקום מסוים רק חצי מהפיתוח כדי לחזק את המקום, וכאשר הממשלה מתחלפת, היא מבטלת מיידית הנחה זו, ושוב שני שכנים אחד שילם סכום מסוים והשני שעדיין לא חתם על החוזה שילם פי שניים.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
