|
 שנת תשס"ז | שבת פרשת שלחמשפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקהפסק דין: עיכוב תשלום בגין הפרת הסכם נופש / הרב חיים שלמה שאנן
עורך: הרב יואב שטרנברג
תיאור המקרה: התובע הוא בעל חברת תיירות ונופש, וארגן לנתבע חבילת נופש. הנתבע שילם כמקדמה חלק מהמחיר של חבילת הנופש. כאשר הנתבע הגיע לבית המלון הוא קיבל תנאים גרועים ממה שהובטח לו בחבילת הנופש, כגון חדרים קטנים יותר וכדומה. הנתבע התלונן בפני הנהלת המלון, וזו נתנה לו פיצוי מסוים, ע"י שמסרו לשימושו חדר נוסף. הנתבע שהה במלון עד לסוף תקופת הנופש, וכעת הוא מסרב להעביר לתובע את יתרת התשלום, משום שחבילת הנופש שהוא קיבל אינה מה שהובטח לו.
התביעה: התובע דורש את יתרת התשלום של חבילת הנופש, כפי שהוסכם מראש. לתובע שתי טענות:
(א) הנתבע צריך לשלם לו כפי שסוכם, ולתבוע את הנהלת המלון.
(ב) סוף סוף, הנתבע אכן שהה בבית המלון כמספר הימים שהובטחו בחבילת הנופש.
תשובת הנתבע: הנתבע טוען, שנשאר בבית המלון מפני שלא ידע שזכותו לבטל את המקח, לכל היותר חשב שיוכל לשלם פחות. כמו כן, הוא טוען שאף אילו היה רוצה לבטל את העסקה, לא היה יכול לבטל את החופשה, משום שכבר יצא לחופשה והדבר היה גורם לו עגמת נפש גדולה.
פסק הדין : מן הדין, הנתבע צריך להשלים לתובע את מלוא הסכום של חבילת הנופש, כפי שסוכם מראש. למרות זאת, בית הדין המליץ לצדדים להגיע לפשרה הקרובה לשני שליש התביעה, משום שיש בטענות התובע מן הצדק, אף שלא מן הדין.
הנימוקים: בית הדין קבע, כי טענת התובע, שהנתבע היה צריך לשלם לתובע ולהפנות את תלונותיו לבית המלון, אינה נכונה. הטעם הוא, שמי שאינו משלם מחמת שחושב שאינו צריך, אין סיבה שישלם ואחר כך יתבע – מדוע הוא צריך להפוך את מעמדו מ'מוחזק' ל'מוציא'. ובפרט בנדון דידן, שהרי כל טענה בדבר הזמנה שלא בוצעה היא טענה כלפי הסוכן, שתפקידו להסדיר את ההזמנות. רק לגבי תקלות בלתי צפויות, כגון אוכל לא טוב וכדומה יש מקום לומר שהן עילות לתביעה כלפי המלון בלבד ולא כלפי הסוכן.
למעשה, גם בתקלות מעין אלו ייתכן שיש מקום לתביעות כלפי הסוכן. זאת על פי דברי הרמ"א (חושן משפט סימן רצד סעיף ו): "ראובן המציא חוב בטוח לשמעון וקבל שכר על הסרסרות, ואח"כ נתקלקל החוב וצריכין להשתדל עם השר בעד החוב, ושמעון רוצה שראובן יטריח אותה טירחא הואיל וקבל שכר מן החוב, יש אומרים דהדין עם שמעון דומיא דהוכר הגנב".
דהיינו, שהיות שראובן הוא שתיווך בעסקה בתשלום, חובתו לעזור בקשיים המתגלים תוך כדי ביצוע העסקה.
למרות זאת, יש לדחות את טענת נתובע הטעם אחר. לשון השו"ע (חושן משפט סימן רלב סעיף ג): "המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלים, ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפי' לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא, והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום. אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום, הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר".
הרי, שכיוון שגם לאחר שגילה הנתבע את המום, דהיינו שהתנאים במלון אינם כפי שהובטחו לו, לא חזר בו מהעסקה, אלא נשאר במלון, המקח קיים.
אלא שלכאורה יש לומר, שהנתבע לא היה יכול לחזור בו, משום שהדבר היה גורם אי נעימות גדולה לו ולמשפחתו. והרי זה דומה למה שכתב נתיבות המשפט (סימן רלב סק"א) כתב שאם הלוקח לא היה יכול להחזיר מחמת שהמוכר לא היה בעיר, והמקח הוא דבר שעושה ואוכל, רשאי הלוקח להשתמש במקח, כדין כל שומר אבדה, שאם האבדה היא דבר שעושה ואוכל יכול להשתמש בה עד שיחזירה לבעליה (שולחן ערוך חושן משפט סימן רלז סעיף כב).
בנדון דידן, הנתבע לא הודיע לתובע שהוא רוצה לחזור בו. בית הדין קבע שגם אם את הלילה הראשון היה אנוס לבלות בבית המלון, הרי לאחר מכן היה יכול לחזור לביתו, וחוסר הנעימות שהדבר יגרום לו ולמשפחתו אינו נחשב אונס המונע את החזרת המקח.
גם טענתו של התובע, שלא ידע מזכותו לדרוש ביטול המקח, אינה מתקבל. בפתחי תשובה (שם סק"א) כתב, שאם הלוקח לא החזיר את המום מחמת חוסר ידיעה, אין טענתו מתקבלת, מפני שלא חילקו חכמים בין יודע לאינו יודע. על כן, טענתו של הנתבע בעניין זה אינה מתקבלת.
אף אם נאמר שהנתבע אינו יכול לחזור בו מן המקח, היה יכול להיות מקום לומר שאין לחייבו יותר מאשר השווי האמיתי של חבילת הנופש שקיבל, ולא כפי מה שהובטח לו. אולם, גם טענה זו איננה נכונה מכמה סיבות:
1. כיוון שהוא לא הודיע לתובע שאין ברצונו לשלם, וכנדרש על פי דין אונאה, כפי שצוין לעיל.
2. היה לו לבקש מלון חלופי, כפי שעשו אנשים אחרים שקיבלו תנאים פחות טובים ממה שהובטח להם.
3. אין חולק שהנתבע קיבל חדר נוסף. ואם לא הודיע הנתבע שפיצוי זה אינו מספק אותו, הרי שאינו יכול לבוא בטענה.
4. כיוון שהתובע נאלץ לשלם לבעל המלון את מלוא הסכום משום שהנתבע לא חזר מיד לביתו, והנתבע היה מודע לכך, הרי הנתבע התחייב לשלם את ההפסד שנגרם לתובע. הדבר דומה לדברי הרמ"א (חו"מ סימן פא סעיף ז):
מי שהתנה עם בחור ללמוד עם בן חבירו בפני אבי הבן, ואבי הבן שתק, שתיקה כהודאה דמיא. ואף על פי שלא דבר האב כלום, דהוי ליה לאב לאסוקי אדעתיה ולמחות.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
