שנת תשס"ז | שבת פרשת כי תצא

שו"ת במראה הבזק

סאן פאולו, ברזיל BrazilSao Paulo,
מרחשוון תשס"ד

דין נישואין עם מעוברת חברו ומינקת חברו, שהיא גיורת שהופרתה בהפריה מלאכותית

שאלה
למשפחה בקהילתנו בן בגיל מבוגר אשר לו פגם מלידה וסובל מחוסר בלוטת יותרת הכליה. פגם זה גורם לכך שגיל עצמותיו מתקדם מעבר לגילו האמיתי ועל כן תוחלת חייו היא קצרה, אין ביכולתו להביא ילדים לעולם, קומתו נמוכה והוא סובל מעוד מחלות ותופעות כהנה וכהנה.
במצבו כפי שהוא סיכוייו להקים בית הם קלושים ביותר, או אפילו בלתי אפשריים. הוריו, אשר רואים יום יום את בנם במחלתו ובבדידותו, שרויים בצער עמוק ומחפשים מזה זמן רב פתרון כלשהו, והנה נפלה לידיהם הזדמנות לפתרון. בחורה גויה שעובדת אצלם מזה שנים רבות החלה להתעניין ביהדות, ולאחר זמן ממושך שבו למדה את חובותיה כיהודייה ואת המצוות המוטלות על אישה יהודייה החליטה שברצונה להתגייר. למרבה הפלא הצליחה הבחורה הנ"ל להדביק ברוב התלהבותה גם את כל המשפחה שאצלה היא עובדת וגרמה לחזרתם בתשובה, והנה עלה בדעת אבי המשפחה שלאחר שבחורה זו תתגייר הוא יוכל לנסות ולשדך אותה עם בנו, אלא שעדיין הציקה לו העובדה שגם אם הדבר יצא לפועל עדיין לא יוכלו להיות להם ילדים.
בהתלבטותו כי רבה פנה אבי המשפחה אל רב מסוים, והלה ייעץ לו לדבר עם הבחורה ולשאלה אם תסכים להינשא לבנו לאחר גיורה. אם תשובתה תהיה חיובית היא תשאל אם היא מוכנה לעבור הפריה מלאכותית לפני הגיור, על מנת שתינשא לבן כשהיא מעוברת.
הרב אכן שאל את הבחורה, והיא הסכימה לנישואין וגם להפריה, ובהתאם לזאת בוצעה ההפריה. לאחר מכן היא התגיירה (חשוב לציין שהבחורה היא גרת צדק לכל דבר ועניין, והיא מקפידה בקלה כבחמורה) ואחר-כך הגישו את בקשתם להינשא.
כאשר נאמר להם שאי אפשר להשיא אותם מאחר שהיא מעוברת, היא קיבלה את הדבר בלב שלם ובלא שום פקפוק, והודיעה שתנהג אך ורק על-פי ההלכה. אך דא עקא, אבי המשפחה חלה מרוב צער כאשר התברר לו שתכניתו נכשלה, והאפשרות היחידה שהייתה לו לראות את בנו מאושר נגוזה.
בצערו כי רב פנה אלינו האב, כאשר כבר עברו כמה חודשים מאז הגיור, על מנת שנחפש היתר להשיא אותם בעודה מעוברת.
האב מוכן לפתוח חשבון בנק מיוחד לטובת הוולד, באופן שעתידו יובטח ואין לחשוש לחיותא דהולד.

תשובה
בשאלה זו של נישואי מי שאינו יכול להוליד לגיורת שנתעברה בהפריית מבחנה, וכפי שנתברר מדברי הרב שהגיור נעשה כהוגן, אין לחשוש לאיסור לשאת מעוברת חברו, ולאיסור לשאת מינקת חברו כ"ד חודש מן הלידה.
למעשה, במקרה הנדון אפשר להתיר את הנישואין עוד בהיותה מעוברת1.
יש עדיפות, אם אפשר, לערוך את הנישואין מיד אחרי הלידה, קודם שתחל להניק את הילד2; אלא שצריך לבחון בזהירות את הנזקים3 שעלולים להיגרם מהדחייה, והחכם עיניו בראשו.
כפי שציין הרב, יש לוודא הפקדת סכום ראוי להבטחת קיומו של הוולד.
נקודה חשובה נוספת היא תשומת לב לנושא הייבום שעלול חלילה להתעורר בעתיד. אם לאחר מאה ועשרים ימות לפני אשתו ויש לו אחים, לא תותר אשתו לשוק אלא בחליצה, שהרי בן זה של האישה אינו פוטר אותה מן הייבום.

________________________________________________

1 הפוסקים מנו כמה מקרים שאינם כלולים בגזרה על נישואין עם מעוברת או מינקת חברו:
א. דעת הר"ש (יבמות מב ע"א תוס' ד"ה סתם) שלא גזרו אלא באלמנה, ולא בגרושה שאינה משועבדת לבעלה להניק. גם בנדון דידן אינה משועבדת.
ב. הרב מרדכי טורמש"א התיר במינקת שנתעברה בזנות. לדעתו, אף לר"ת, שגם גרושה בכלל "מעוברת חברו", מזנה אינה בכלל הגזרה. לפי זה, גם פנויה שהתעברה מהפריה מלאכותית איננה בכלל הגזרה.
ג. דעת ה"נודע ביהודה" (שו"ת אבה"ע תנינא סי' לח) שאין מעוברת מגוי בכלל גזרת מעוברת ומינקת חברו.
ד. ה"ברכי יוסף" (אבה"ע סי' יג אות י) הסתפק בנתעברה באמבטי אם כלולה בגדר הגזרה, וזהו ממש דין מעוברת מהפריה מלאכותית.
ה. בעיקר איסור מינקת חברו כתב ה"חתם סופר" (אבה"ע סי' לב) שאין להסתמך על כללי הכרעת הספק באיסור דרבנן, כיוון ש"גוף הענין איננו איסורא, אלא יורד למערופיה של קטן הזה ופוסק לחיותיה ודיני ממונות קרוב ודיני נפשות אביונים נקיים הוא". הוא מסביר שבמקום שבו דואגים לצרכי הוולד על-ידי שכירת מינקת, "או שהבעל רוצה להשליש סך מה להספקת הילד, ומ"מ אנו אוסרים משום לא פלוג רבנן כל כי האי גוונא ליכא להאי ינוקא תביעת מערופיה, רק משום איסור דרבנן, בהא יש מקום לספיקא דרבנן ולחזקת היתר ולע"א נאמן באיסורים". בנדון דידן, שהמדובר בסריס ובאופן שמזונות הוולד יובטחו, היה מקום לאסור מדין לא פלוג, אלא שבמקום שיש כל הסברות הנ"ל להקל, אין חשש מדרבנן של איסור לא פלוג.
2 בשלב זה – קודם ההנקה ולאחר הלידה – התירו אחרונים, בהסתמך על שיטתו של ר"ש שהוזכרה בהערה הקודמת. עיין ב"פתחי תשובה" (שם ס"ק כט). זו גם דעתו של הגרש"ז אוירבך בשו"ת "מנחת שלמה" (ג סי' קכד), שבכהאי גוונא יש לצרף את שיטת ה"נודע ביהודה". כמו כן, לשיטת הרמב"ם (גירושין פרק יא הל' כה) שבמעוברת קיים חשש "שמא יזיק הולד בשעת תשמיש, שאינו מקפיד על בן חבירו"; תמהו הראשונים שטעם זה לכאורה נדחה בסוגיה ביבמות (מב ע"א), וכן לא הביאו המחבר בשו"ע. הגר"מ פיינשטיין ב"אגרות משה" (אבה"ע א, סי' לב) לא חש לדעת הרמב"ם, מטעם שהוא שיטת יחיד ומטעם ספקו של ר' עקיבא אייגר (שו"ת סי' צה) שמא גם לרמב"ם לא תיקנו בזונה, ובצירוף השיקול של הרצון של בני הזוג בקיום הוולד (במקרה שם מחמת ממון). גם בנדון דידן ברור שרצונו של הבעל הוא בקיום הוולד – כמתואר בשאלה, שהרי ממנו עצמו לא תזכה אשתו להתעבר.
3 פסק הרמ"א (שם סע' יא) שנוהגים להקל במי שנתעברה בזנות והיא מופקרת לזנות, שעל-ידי הנישואין בעלה משמרה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר