|
 שנת תשס"ו | שבת פרשת ויצאמשפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקהעסקות וחוזים על פי ההלכה – סיטומתא (2)
הרב סיני לוי
בשבוע שעבר הבאנו את דברי ה"דבר אברהם" הטוען כי קנין סיטומתא מקורו בקנין חליפין. היסוד של שני הקנינים הוא שהתורה נותנת תוקף למנהג הסוחרים בכל דור, ומכירה במנהגם כדרך לביצוע מעשה קנין.
דרך אחרת בהבנת יסודו ההלכתי של קנין הסיטומתא מביא ראש הישיבה ר' שמעון שקופ ב'מערכת הקנינים' (ס' יא):
"דענין קנין הוא גמירות דעת של הקונה והמקנה, רק שקבעו שתהא ההוכחה הזאת ע"י מעשה, ועל כן אם הסוחרים קבעו מעשה, מועיל המעשה הזה גם מן התורה".
כלומר, המוקד של הקנין הוא בגמירות הדעת, והצורך במעשה נועד לבטא את גמירות הדעת. הגישה הרווחת בפוסקים היא שלא כל מעשה בו יבחרו הצדדים לבטא בו את גמירות דעתם, יועיל לקנות. רק מנהג כללי, יש בו כדי להחיל קנין כביטוי לגמירות דעת הצדדים. טעם הדבר נראה, שמטרתו של "מעשה קנין" היא, להוות את הקו החד, הברור והמפריד בין הרצון הראשוני של הצדדים לביצוע העסקה, לבין גמירות הדעת המלאה והבלתי חוזרת, לגמור אותה. רק גמירות הדעת יוצרת את הקנין. במובן זה, דווקא המימד האובייקטיבי של הפעולה הוא המבטא את גמירות הדעת, לעומת מעשה 'פרטי' הדומה מבחינה זו לדיבור.
גישה שלישית לנושא רואה בקנין סיטומתא קנין רק מדרבנן. לפי גישה זו כשם שתקנו חכמים מעשי קנין שונים, כגון קנין "מעמד שלשתן" (גיטין יג ע"א וע"ב), כך גם תקנו לתת תוקף למנהג הסוחרים כקנין. וזו לשונו של בעל "נתיבות המשפט" (שו"ע חו"מ סימן רא):
"ודין סיטומתא הוא רק קנין דרבנן, דהא קנין דרבנן ודאי דלא גרע ממנהג שנהגו הסוחרים, ואפילו הכי לא חשבינן אותו רק לקנין דרבנן לענין קידושין, כמבואר בפוסקים".
טענתו של "הנתיבות" היא שאם תוקפו של קנין שתקנו חכמים, היא רק מדרבנן (ולא ניתן לקדש אשה בהקנאה מדרבנן), כל שכן שקנין שמקורו במנהג הסוחרים, תוקפו יהיה רק מדרבנן.
בשבוע הבא נציג את ההשלכות של השיטות השונות בהבנת יסודו של קנין סיטומתא.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
