|
 שנת תשס"ו | שבת פרשת בשלח"דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא"הרב יוסף כרמלפרשתנו פותחת בהכרזה:
"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות י"ג יז).
קולמוסין רבים נשתברו בנסיון להסביר פסוק זה. אנחנו נשתדל השבוע להבין מה היא ארץ פלשתים, מה משמעותה מבחינה היסטורית רוחנית ואולי נרוויח מתוך כך, גם לקח לדורנו.
הפשט הפשוט של פסוק זה משמעותו היא אף על פי שהדרך הקצרה ביותר בין מצרים לארץ ישראל עוברת בארץ פלשתים, ואף על פי שהקב"ה כל יכול, לא הוריש הקב"ה את הפלשתים מפני בני ישראל וסיבב את דרכם כך שהדרך ארצה ארכה ארבעים שנה.
גם בדור הבא, לא נתן הקב"ה, את ארץ פלשתים, בידי עם ישראל. יהושע בן נון אומנם חולף עובר בארץ פלשתים (יהושע י' מא), אך אף עיר פלשתית איננה מופיעה ברשימת הערים ומלכיהם שהוכנעו על ידו (יהושע י"ב). לעומת זאת ברשימת הארץ הנשארת מופיע במפורש:
"כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל הַגְּשׁוּרִי: מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים" (יהושע י"ג ב-ג).
(מעזה ועד עקרון, משמעותו בימינו, כל האיזור התחום בצד המערבי בשפת הים, מעזה צפונה עד לגשר עד הלום, לבין הקו המזרחי, המקביל, שבין קרית גת לצומת בני ראם=עקרון הפלשתית שכנה ליד קיבוץ רבדים ה"חדש").
לכאורה מדובר על מציאות, בדיעבד, שנכפתה על עם ישראל בגלל מחסור בזכויות, עיון במדרשים על תחילת הפרשה שלנו מגלה תמונה הפוכה. הקב"ה עיכב את הכניסה לארץ, מה שהיה יכול להתפרש כדרישת רעתם ח"ו, דווקא לטובתם. ניתן כמה דוגמאות.
א. "לא הביאן הקב"ה דרך פשוטה לארץ ישראל אלא דרך המדבר אמר הקב"ה אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו והם בטלים מן התורה אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר והתורה נבללת בגופן" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס' דויהי פתיחתא ד"ה ויהי בשלח).
ב. "משל למלך שהיה לו בן והיה מבקש ליתן לו ירושה ואומר אם נותנה לו אני עכשיו עדיין קטן הוא ואינו יודע לשמרה, אלא עד שילמד בני כתבין ויעמוד על עמקן ואח"כ אני נותנה לו, כך אמר הקדוש ב"ה אם אני מכניס עכשיו ישראל לארץ עדיין לא נתעסקו במצות ואינן יודעין עסקי תרומות ומעשרות, אלא אתן להם את התורה ואח"כ אכניסם לארץ" (שמות רבה פרשה כ ד"ה טו ד"א ולא).
לפי שני מדרשים אלה, רווח רוחני גדול הוא שהכריע את הכף לטובת העיכוב.
ג. א"ר שמעון בר אבא א"ר יוחנן כיון ששמעו הכנענים שישראל נכנסין לארץ עמדו וקצצו הנטיעות שהיו להן כיון ששמעו שנתעכבו במדבר מ' שנה היו סבורים שבמדבר תהא דירתם עמדו ונטעו נטיעות וגדלו אותן ואח"כ הכניסן לארץ" (שם).
לפי מדרש זה רווח כלכלי גדול הוא שהכריע את הכף לטובת העיכוב.
ד. " ריב"ל אמר משל למלך שהיה לו י"ב בנים והיה לו י' אוסיות אמר המלך אם אתן אותם לבני נמצא אני עושה ביניהן מריבה, אלא הריני ממתין עד שאקנה עוד שתים ואח"כ אחלקם ביניהם, כך אמר הקב"ה אם אני מכניסן עכשיו לארץ אין בה חלק לי"ב שבטים אלא הריני מעכבן במדבר עד שירשו את עבר הירדן ויטלוהו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה ואח"כ אני מכניסן לארץ" (שם).
לפי מדרש זה דווקא הרצון להנחיל לעם ישראל יותר חלקים מארץ ישראל הוא שעמד ביסוד ההחלטה על העיכוב (שם). עיון במדרש יגלה רווחים נוספים לטווח הרחוק שעם ישראל הרויח כתוצאה של מהלך זה. נזכיר לסיום את דרשתם של גדולי החסידות "כִּי קָרוֹב הוּא", כי הקב"ה קרוב אלינו ואוהב אותנו.
גם בימים קשים אלה, (שהופכים לצערנו ולבושתנו עוד יותר קשים כש"יד שמאל מכה את יד ימין ויד ימין מכה את יד שמאל", פחות משבועיים אחרי שקראנו את הפסוק "רָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ"), אם נדמה לנו שאין שומע לשוועתנו, נזכור, כי בסופו של דבר מתברר, גם אם זה לא נראה עכשיו "כִּי קָרוֹב הוּא". אבל נזכור שקרבה זו תלויה גם בשאלה כמה אנו קרובים איש לאחיו.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
