|
 שנת תשס"ו | שבת פרשת תרומהמשפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקהפסק דין: חיוב הרחקה של גורם מרעיש / הרב דב ליאור
הרב יואב שטרנברג
"הלכה פסוקה" הינה יוזמה להפצת תקצירים של פסקי דין בענייני ממונות של בתי דין שונים. בתוך "חמדת ימים" נפרסם כל שבוע פסק דין אחד. גיליונות הלכה פסוקה ישלחו במייל אחת לשבועיים לכל המעוניין, ויכללו 3-4 פסקי דין.
להרשמה ולתגובות : halachapsuka@eretzhemdah.org .
פסק הדין אותו אנו מביאים השבוע נכתב ע"י הרב דב ליאור ועוסק בחיובו של שכן שיש בביתו דבר מרעיש, להרחיקו על מנת שלא יפריע לשכנים האחרים.
תיאור המקרה: הנתבע פתח מרפאת שינים בבניין שבו יש לתובע שתי דירות, אחת מעליו ואחת מתחתיו. התובע הסכים לפתיחת המרפאה בזמנו.
התביעה: התובע טוען שכשהסכים לפתיחת המרפאה, לא ידע שיגרם רעש רב כל כך. הרעש מפריע לו ללמוד גם בדירה העליונה וגם בדירה התחתונה. כמו כן, חולים המגיעים לבניין דופקים לעיתים תכופות על דלתו של התובע, כדי לשאול היכן נמצאת מרפאת השינים. התובע רוצה שהנתבע יעתיק את המדחס (compressor) אל מחוץ לבנין. דבר זה עולה, על פי בירור של התובע כשש מאות שקלים.
תשובת הנתבע: הרעש העולה מהמדחס אינו גדול. על מנת לאמת את דבריו, הביא הנתבע חוות דעת מהמפקח של המועצה, וממכון 'דנטל מדיק ירושלים' שהמדחס הנ"ל עומד בכל התקנים הנדרשים לפי כללי הרעת המותרים להיעשות בבית מגורים.
פסק הדין: בית הדין דחה את דרישת התובע להרחקת המדחס אל מחוץ לבנין.
הנימוקים: הדיון בשאלה אם רעש נחשב כנזק, וניתן לדרוש מהמרעיש להרחיק את הרעש, מובא בגמרא במסכת בבא בתרא בפרק שני. בשולחן ערוך (חו"מ סימן קנו סעיף ב) נפסק: "חנות שבחצר, יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו: אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים, אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר לשוק. אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר: אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש או מקול הריחים, מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו. הגה: וי"א דכל מה שעושה בחנותו ובביתו, אפילו לכתחלה אינן יכולין למחות. ודוקא בני אדם בריאים, אבל אם הם חולים והקול מזיק להם, יכולים למחות".
המחבר פוסק, שאם אדם החזיק בעשיית רעש לשכניו ולא מחו בו, שוב אינם יכולים לדרוש הרחקה. ולדעת הרמ"א, אפילו לכתחילה יכול אדם להקים רעש בביתו, אלא אם השכן אינו בריא והרעש מזיק לו מבחינה בריאותית.
בנידון שלפנינו, התובע לא הביא שום אישור רפואי, שהיו רגיש ביותר לרעשים, וכל לא טען שהוא אדם חריג. כמו כן, בביקור שערכו חברי בית הדין במקום, התרשמו שהרעש הוא סביר ומקובל. לכן, אין מקום לחייב את הנתבע להעתיק את המדחס ממקומו.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
