שנת תשע"ח | שבת יום כיפור

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: גורל

מתוך המיקרופדיה התלמודית

גורל¹

בירור על ידי הטלת גורל בין כמה דברים או אנשים, שוים בזכויותיהם, בנוגע לחלוקה, חלות קדושה, זכייה במצוה וכיוצא.

סמכות הגורל

בירור על פי הגורל מצינו בחלוקת הארץ, בחלוקת שותפים, בשעירי יום הכפורים, בין כהנים שבמקדש, במנות הקדשים, ובעשיית מצוות (ראה על כל אלה להלן).

מלבד זה מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים שסמכו על הגורל:

* בשבעים זקנים שנבחרו על ידי משה מכל שבט ושבט על פי הגורל (סנהדרין יז א).

* רע"ג הבכורים שהיו עודפים על הלוים והוצרכו לפדות עצמם בחמשה שקלים נבררו על פי הגורל (סנהדרין שם).

* סמכו על הגורל במיתת עכן (יהושע ז), ויהונתן, לולא שפדאוהו העם (שמואל א יד)².

* הוקבעו משמרות הכהנים על פי הגורל (דברי הימים א כה ח).

* הפילו גורלות על קרבן העצים (נחמיה י לה).

ופרשו ראשונים: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם (במדבר לד ב), להזהיר בית דין על כך שלא יוציאו לעז על הגורלות (פסיקתא זוטרתא שם), וכן אמר לו יהושע לעכן: בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל (סנהדרין מג ב).

ויש מן הגאונים שכתב: אין רשות לאדם מישראל לעבור על הגורל, שאין הגורל אלא מפי שמים, שנאמר: עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק הארץ (במדבר כו נה,נו), והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות (שו"ת הגאונים קושטא של"ה ס, ווילנא תרמ"ה נז).

ומהאחרונים יש מי שכתב: ראינו מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שסמכו על הגורל באשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות, ונאמר: בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ (משלי טז לג), מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן תדבק בו השגחה עליונה, כמו שכתוב: הָבָה תָמִים (שמואל א יד מא), ומסוגל להשגחה אם נעשה כהוגן (שו"ת חות יאיר סא).

בשעירי יום הכפורים

בעבודת יום הכפורים מצוה מן התורה לקבוע על פי הגורל איזה משני השעירים (ראה ערך שעירי יום הכפורים) הוא להשם ואיזה לעזאזל, שנאמר: וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל וְהִקְרִיב וגו' אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל וגו' (ויקרא טז ח וט). ונחלקו תנאים ואמוראים אם הגורל מעכב, או שאינו אלא למצוה (יומא מ א וב, ושם לט ב). הלכה שהגרלה מעכבת (רמב"ם עבודת יום הכפורים ג ג)³.

לסוברים שהגורל מעכב, הגורל קובע, ואינו יכול לשנות (יומא מ ב), אבל לסוברים שאינו מעכב, ההגרלה היא למצוה שיקבע בפה כפי שעלה בגורל (רידב"ז על ירושלמי יומא ד א).

על ידי זר

לסוברים שהגרלה מעכבת - פסולה בזר, ולסוברים שאינה מעכבת - כשרה בזר (ירושלמי יומא שם). ויש מהראשונים שהוסיף שאם הגרלה מעכבת אינה כשרה אלא בכהן גדול (תוספות רי"ד יומא שם). הלכה שפסולה בזר (רמב"ם עבודת יום הכפורים ג ג).

הגורלות

היו מביאים שני גורלות, על אחד מהם כתוב לה', ועל אחד מהם לעזאזל (משנה יומא לט א; רמב"ם שם א), שנאמר: גּוֹרָל אֶחָד לַה', שיהא ניכר שהוא לה', וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל, שיהא ניכר שהוא לעזאזל (ירושלמי יומא ד א), והיו חקוקים עליהם, ולא כתובים, שלפעמים הכתב נמחק (ירושלמי וקרבן העדה שם).

שוים

שני הגורלות צריכים להיות שוים, ולא אחד גדול ואחד קטן, אחד של כסף ואחד של זהב (יומא לז א; רמב"ם שם).

מכל דבר

והיו כשרים מכל דבר - בין מן העץ, בין מן האבן, ובין מן המתכת (רמב"ם שם, על פי יומא שם), ומצוה בשל זית של אגוז ושל אשכרוע, הוא ברוש, שחזקים ויפים היו (ריטב"א יומא שם בשם רבנן). בראשונה היו עושים אותם של עץ - של אשכרוע - ובבית שני עשו אותם של זהב (יומא שם; רמב"ם שם).

קלפי

היו מניחים את הגורלות בכלי הנקרא קלפי (יומא שם; רמב"ם שם). והקלפי חובה, שנאמר: אֲשֶׁר עָלָה וגו', שעלה מתוך קלפי (ריטב"א לט ב ד"ה אמר, בשם יש אומרים, על פי תורת כהנים שם). ולא דוקא קלפי המיוחדת לכך, אלא אפילו סלים, ולמה אמרו קלפי המיוחדת, כדי לעשות פומבי לדבר (ירושלמי יומא ד א, ופני משה).

הקלפי היתה של עץ, ולא של כסף ושל זהב, שהתורה חסה על ממונם של ישראל, ולפיכך לא קידשוה ככלי שרת, שאין עושים כלי שרת של עץ (יומא לט א; רמב"ם שם. וראה ערך כלי שרת), והיתה מחזיקה שתי ידים בלבד, כדי שיכניס הכהן שתי ידיו ולא יתכוין (יומא שם; רמב"ם שם), שלא יבין במשמושו איזה של שם ויטלנו בימין, שהוא סימן יפה (רש"י יומא שם ד"ה דלא).

מקום הגורל

היכן מגריל, במזרח העזרה בצפון המזבח, ומעמידים שני השעירים פניהם למערב ואחוריהם למזרח, וכהן גדול בא לשם, והסגן בימינו וראש בית אב משמאלו, ושני השעירים לפניו, אחד לימינו ואחד לשמאלו (יומא לז א; רמב"ם שם ב).

טרף בקלפי

טרף הכהן בקלפי והעלה הגורלות (יומא לט א; רמב"ם שם ג), כדי שלא יתכוין ויקח (גמרא שם): יש מפרשים שלקח פתאום בחטיפה (רש"י שם ד"ה טרף); ויש מפרשים שעירבב (ערוך ערך טרף א; רבינו חננאל שם; מאירי שם), שנענעה כמה פעמים כדי שיתנענעו הגורלות בתוכה (מאירי שם).

הכנסת הידים

נחלקו תנאים אם הכהן הגדול מכניס שתי ידיו לקלפי, ומעלה אחד בימינו ואחד בשמאלו, או שהסגן וכהן הגדול מכניסים ידיהם הימניות בקלפי, שימין הסגן עדיפה משמאל הכהן הגדול (יומא לט א). הלכה שהכהן גדול מכניס ומעלה (רמב"ם שם ג).

העלאת הגורלות

העלה את הגורלות ופותח את ידיו (רמב"ם שם). אם של שם עלה בימינו, הסגן שבימינו אומר לו 'אישי כהן גדול הגבה ימינך', ואם של שם עלה בשמאלו, ראש בית אב שבשמאלו אומר לו 'אישי כהן גדול הגבה שמאלך' (יומא שם; רמב"ם שם).

לסוברים שהסגן וכהן גדול מכניסים ידיהם, אם בימינו של כהן גדול עולה, הסגן אומר לו 'אישי כהן גדול הגבה ימינך', ואם בימינו של סגן עולה, ראש בית אב אומר לכהן גדול: 'דבר מילך', היינו, אמור לה' חטאת (יומא שם, ורש"י שם ד"ה ואם. וראה ערך שעירי יום הכפורים).

ונותן גורל שעלה בימין על שעיר של ימין, ושעלה בשמאל על שעיר של שמאל (יומא שם, ורש"י ד"ה והעלה; רמב"ם שם). 

החלפה לימין

עלה הגורל להשם בשמאל - קבעה השמאל, ולא יעביר את הגורל והשעיר משמאל לימין, שלא ליתן מקום למינים לרדות (יומא מ ב), שיאמרו שהעזאזל רשות בפני עצמה היא (רבינו חננאל שם), או שיאמרו שלפי רצוננו אנו עושים (רש"י שם ד"ה אל), או שיאמרו שכל מעשינו דרך נחש (מאירי שם).

הנחה על השעירים

מצוה להניח הגורלות על השעירים, אבל אין ההנחה מעכבת (ראה יומא מ א; רמב"ם שם), ולפיכך כשרה בזר (ירושלמי יומא ד א; רמב"ם שם). ואין צריך להשאר מונח על השעירים (יומא מ ב, ורש"י ד"ה כיון).

אין הגורל קובע משנה לחברתה (יומא סה ב)⁴.

בשאר קרבנות

בשאר הקרבנות אין הגורל קובע (יומא מא א; כריתות כח א), ויכול להחליף (מאירי יומא שם), שלא מצינו בהם גורל (רש"י יומא מ ב ד"ה במקום), ומיום הכפורים אין ללמוד, שהתורה מיעטה ביום הכפורים: וְעָשָׂהוּ חַטָּאת (ויקרא טז ט) - לזה ולא לאחר (תוספות יומא מ ב ד"ה ועשהו).

בני אדם שבספינה והיה רוח סערה - אין רשאים להפיל גורלות שאם יפול על אחד מהם צריך להטילו בים, אין זה לעשות כאשר עשו ליונה בן אמיתי (יונה א ז), משום שאסמכתא לא קונה לענין ממון כל שכן לענין נפשות שלא יסמכו על פי הגורל (ספר חסידים (מרגליות) תשא).

עתה אין לסמוך על הגורל, שנאמר (יהושע יח ו): וְיָרִיתִי לָכֶם גּוֹרָל פֹּה לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, ואפילו בממון אין מפילים גורל אלא כשחולקים בשוה, אבל אין משימין שתי חתיכות כנגד חתיכה אחת אלא אם כן שוים שתיהן כאחת, ולא חתיכה גדולה כנגד חתיכה קטנה, אלא בשוה באומד הדעת (ספר חסידים שם).

מי שפותח בספרי תורה על דרך הגורל⁵, ביחוד מאחר שאותו האיש שליח צבור והוא בא אל גויים וערלים לפתוח להם ולהטיל להם (גורל) ונתפרסם בזה אצלם. ולפעמים יצאה מזה תועלת, מונעים אותו מלעשות כך לגוים, לפי שבזה חילול, אבל לא יוסר (ממינויו) ולא ייענש (שו"ת הרמב"ם (בלאו) קעב).
_______________________________________________

¹  ה', טור תיד-תלא.

²  וראה ספר חסידים (מרגליות) תשא מה שכתב בגורל זה.

³ וראה ספר חסידים (מרגליות) תשאב ענין גורל זה.

⁴  ראה ערך שעירי יום הכפורים איך יתכן שלא יפסל משום שעברה שנתו.

⁵  דומה ל"גורל הגר"א" שלעתים רחוקות גדולי ישראל השתמשו בו כדי לברר מציאות.

ניתן לקבל את המשך המאמר בנושא גורל לפי הנושאים שלהלן, ע"י פניה לדוא"ל: info@eretzhemdah.org

* בחלוקת הארץ   * בחלוקת השותפים   * בין כהנים במקדש  
 * בשבת ויום טוב  * גורל בטעות

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר