שנת תשע"ח| שבת פרשת יתרו

הפסוקים המצוטטים להלן, הפותחים את הפרשיות העוסקות במעמד הר סיני, הטרידו את מנוחתם של רבותינו.

בהמשך נצביע על אחד מן הקשיים, נביא חלק מהפתרונות שהוצעו בידי הראשונים ונשתדל להוסיף עוד, תוך אחיזה בשיפולי גלימותיהם. וז"ל הכתוב (פרק י"ט):

(ג) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְקֹוָק מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (ד) אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: (ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: (ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ז) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק: (ח) וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק: (ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק:

לכאורה, הסדר ברור. משה עלה אל ההר (פסוק ג), קיבל את המסר (פסוקים ד-ו), הוריד את הדברים אל העם (פסוק ז), העם קיבל את הדברים על עצמו ומשה החזיר את התגובה אל הקב"ה (פסוק ח), הקב"ה בישר למשה רבנו בשורה חדשה (פסוק ט). מיד צצה ועולה השאלה מה פשר הסיפא של פסוק ט' "וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק",  הרי זה כבר נכתב בסיפא של פסוק ח'.

רש"י הציע את התירוץ הבא: "תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו". לפירושו העם לא הסתפק בכך שמשה רבנו יעביר להם את דברי הקב"ה, הם רצו לשמוע את הדברים ישירות מפי השכינה. (בקשתם התקבלה אע"פ שבסופו של דבר היה קשה מאוד לעמוד בזה, ואכמ"ל).

אבן עזרא, לעומת זאת, תירץ בכיוון אחר לגמרי: "דע, כי יש פסוקים רבים בתורה שהיו ראוים להיותם מוקדמים. והנה פירושם וכבר היה כך וכך, ... והנה זה ויגד משה - וכבר הגיד, ולא הזכיר הכתוב מה הגיד.  ומלת הגיד לעולם על דבר חדש שלא הזכירו. והנה איננו דבק עם וישב משה (שמות יט ח)". לדבריו יש לקרא את פסוק ט' בסדר זה: 'וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק (מיד יסביר ראב"ע מה תוכנו של היגד זה), וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם". ממשיך ראב"ע ומפרט מה הייתה השאלה עליה ענה הקב"ה: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן", וז"ל: "כי לא יתכן שידבר השם עם אדם וחי. וישראל היו במצרים, והיו בהם אנשים על דעת האמונה הזאת, והיתה נבואת משה בספק אצלם". לפירושו, גם אחרי עשרת המכות, יציאת מצרים, קריעת ים סוף, הנס במרה וירידת המן עדיין היו חלקים בעם שלא היו מוכנים לקבל את האפשרות שהקב"ה מדבר עם משה והוא עדיין חי. לכן ענה לו הקב"ה: "ובדברי עמך עשרת הדברים, אז יאמינו כי נכון הוא שידבר השם עם אדם וחי. וטעם וגם בך יאמינו שאתה נביא, ויוסר הספק ממחשבותם, ...וזהו וגם בך יאמינו לעולם".

הרמב"ן חלק בחריפות על אבן עזרא וכתב: "ואיננו נכון, כי זרע אברהם לא יסתפקו בנבואה, כי האמינו בה מאבותם". לכן הסביר הרמב"ן: "והנכון בעיני שאמר, אני בא אליך בעב הענן, שתגש אתה אל הערפל בעבור ישמע העם דברי, ויהיו הם עצמם נביאים בדברי, לא שיאמינו מפי אחרים, כמו שנאמר באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי למען ילמדון ליראה אותי כל הימים (דברים ד י), וגם בך יאמינו לנצח בכל הדורות".

הרמב"ן חוזר ומלמד אותנו כי 'דברים' פירושו דברי נבואה. בשמיעת ה'דברים' במעמד הר סיני התרחש אירוע חד פעמי בתולדות האנושות - עם שלם זכה להגיע למדרגת נבואה ולו לזמן קצר. מכח מעמד זה זכה עם ישראל לנביאים, שליוו אותו תקופה ארוכה והנחילו לכל האנושות אוצרות רוח, שהביאו אותה לשאיפה לפסגות שעד היום לא נכבשו. לכן, אין זה מפתיע כי המילה המנחה של פרשיה זו היא דבר (כמודגש למעלה).

הבה נתפלל כי נזכה בקרוב להתחדשות הנבואה
 ולעליה של עמנו ושל כלל האנושות, אל פסגת מעמד הר סיני.