שנת תשע"ח| שבת פרשת ויקרא

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: אשם תלוי

וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ. (ה יז-יח)

ספק לו אם חטא והקריב אשם תלוי, ואח"כ נודע לו בוודאי שחטא - האם חוזר ומקריב קרבן חטאת?

ואם עבר יום כיפור לפני שהקריב אשם תלוי - האם נפטר מחיובו?

חיובו. כל חטא שחייבים על שגגתו חטאת קבועה, חייבים על שגגת ספקו אשם תלוי (משנה כריתות ב א), שנאמר: וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וגו' (ויקרא ה יז-יח), ובמי שבא לידו ספק איסור ולא ידע אם עבר עליו הכתוב מדבר (רש"י על התורה שם). ומכיון שנאמר כאן: מכל מצות ה', ונאמר בחטאת קבועה: מִכָּל מִצְוֹת ה' (ויקרא ד ב), אנו למדים בגזרה שוה שאין חובת אשם תלוי אלא על דבר שחייבים על ודאו חטאת קבועה, פרט לחטאים שחייבים עליהם קרבן עולה ויורד, שאין חייבים על ספקם אשם תלוי (כריתות כב ב; רמב"ם שגגות פי"א ה"ה).

לאשם תלוי מקריבים איל בן שתי שנים, ככל איל האמור בתורה (תורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פרשה ה סוף פרק כ; זבחים עז א ורש"י ד"ה אימרי; רמב"ם פסולי המוקדשין פ"ד הכ"ב לפי הגירסא בדפוס ויניציא שי"א). ולפי גירסת הכסף משנה ברמב"ם, שהיא הגירסא שברמב"ם שלפנינו, בין גדול ובין קטן כשר לאשם תלוי. ושויו חייב להיות לא פחות משתי סלעים, שנאמר בו: "בְּעֶרְכְּךָ", ונאמר באשם מעילות בְּעֶרְכְּךָ" (ויקרא ה טו), ובאשם מעילות כתוב (שם): כֶּסֶף שְׁקָלִים (כריתות שם; רמב"ם שם). ואף על פי שהחטאת שאדם מביא על חטא ודאי אינה צריכה להיות שוה כסף שקלים, אין אומרים לא יהא ספקו חמור מודאו (כריתות שם), לפי שהחוטא בודאי ישים לבו לשוב בתשובה, אבל מי שמסופק אם חטא לא ישים על לבו להתחרט ולשוב, ולכן החמירה בו התורה יותר (תלמידי רבנו יונה ברכות פ"א, ועי' רמב"ן ויקרא ה טו).

כפרתו. אשם תלוי אינו מכפר כפרה גמורה (ברייתא כריתות כה ב), שהרי אם נודע לו אחר כך שחטא בודאי, מביא חטאת (רש"י שם); אלא הוא מכפר על הספק' ותולה לו עד שיוודע לו בודאי שחטא בשגגה, ולפיכך הוא נקרא אשם תלוי (רמב"ם שגגות פ"ח ה"א). נודע לו שחטא, מביא חטאת, שנאמר: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא (ויקרא ד כח) - מכל מקום (כריתות כו ב), אפילו אם הביא כבר אשם תלוי (פירוש רבנו גרשום מאור הגולה שם). ואין אשם תלוי בא אלא להגן עליו מן היסורים עד שיביא חטאתו, שהתורה חסה על גופם של ישראל (שם וכה א).

חייבי אשם תלוי שעבר עליהם יום הכפורים פטורים מלהביא אשמם (משנה כריתות כה א; רמב"ם שגגות פ"ג ה"ט), שנאמר: מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ (ויקרא טז ל) - חטא שאין מכיר בו אלא המקום, יום הכפורים מכפר (גמרא שם ב; רמב"ם שם), והחייב אשם תלוי הרי לא נודע לו שחטא, ואין מכיר בחטא אלא ה' (רש"י שם).

הספק. בגדר הספק המחייב באשם תלוי נחלקו תנאים ואמוראים:

(א)   יש סוברים שאינו חייב אלא כשהיו כאן שני דברים, איסור ברור והיתר ברור, והספק הוא אם עשה את האיסור; כגון שהיו שם שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, והוא חשב ששתיהן של שומן, ואכל אחת מהן. אבל אם לא היה כאן אלא דבר אחד שיש בו ספק אם הוא איסור או היתר, כגון שהיתה חתיכה אחת, ספק חלב ספק שומן, וכיוצא בזה, פטור מאשם תלוי (חכמים כריתות יח א; רב וחייא בר רב שם יז ב).

(ב)   ויש סוברים שלעולם חייב אשם תלוי אפילו בחתיכה אחת (ר' אליעזר ור' מאיר שם יח א; ר' אסי שם יז ב).

בטעם המצריכים שתי חתיכות, ביאר רב נחמן (שם יח א, ועי"ש בגמרא עוד ביאורים לטעמם) שסוברים שאינו חייב אלא כשהיה כאן איסור ברור, והיינו "אקבע איסורא"; אבל כל שהספק הוא אם יש כאן איסור כלל, אינו חייב. הלכה שאינו חייב אלא באקבע איסורא (רמב"ם שגגות פ"ח ה"ב וה"ד).

נחלקו ראשונים אם חייב אשם תלוי על ספק ספיקא - כגון שהיו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל, וגם אינו יודע אם אכל כשיעור זית או אכל פחות מכשיעור:

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר