שנת תשע"ח| שבת פרשת צו

שו"ת במראה הבזק: שירה מעורבת באזור רחבת הכותל, גערה בשרים

(מתוך ח"ז)

ניו יורק, ארה"ב                                      New York, USA
אדר תש"ע

שאלה

בזמן האחרון קראתי ושמעתי שקבוצות של יהודים שבאו לבקר ולהתפלל בכותל המערבי נפגעו כתוצאה מכך שיהודים שומרי מצוות גערו בהן ומנעו מהן לשיר ברחבה בגלל ההלכה של "קול באשה". מדובר בקבוצות נוער, שלרובן זו הפעם הראשונה בחייהם שהם זוכים לבקר במקום קדוש זה. הם רוצים להביע את שמחתם, האיסור השאיר טעם רע מאוד בפיהם. כששאלו מה פשר וטעם האיסור, נאמר להם שכיוון שחלק מהקבוצה היו נשים, הרי ששירתן אסורה מדין "קול באשה ערווה".

האם אכן אין כל אפשרות הלכתית שלא לאסור זאת עליהם?

תשובה

אזור הכותל המערבי הנו מקום קדוש, והוא הקרוב ביותר למקום השכנת השכינה בהר הבית בצדו המערבי, שם שכן קודש הקודשים.

אולם, אם ברצוננו לקרב את בני הנוער היהודיים הבאים אל מקום זה מכל רחבי הארץ והעולם, כדי להתקרב לבורא עולם, עלינו להיזהר מאוד שלא לפגוע בהם. ביקוריהם של בני הנוער הללו, שחלקם באים מקהילות רחוקות, חשובים מאוד. לעתים זהו התריס היחיד בינם לבין חיים ללא משמעות יהודית, ואם הם מחו"ל – בינם לבין התבוללות. זהו המקום לקרבם, לעורר בהם רגשי קודש ולחזקם, מתוך תקווה שיחיו בעתיד חיים יהודים מלאים יותר.

יש נקודה נוספת, חשובה ביותר, שצריך לזכור כאשר מקבלים החלטות בנושא רגיש שכזה. המאבק על ירושלים ומקום המקדש נמצא כבר בעיצומו. ככל שיותר יהודים ירגישו מקושרים ויכספו לבניין ירושלים, כך יקל עלינו להבטיח את הישארותה בידינו.

על כן, מתוך רצון לשמור על גדרי ההלכה במלוא מובן המילה, ומצד שני לקרב בני נוער נפלאים אלה, עלינו להביא בחשבון הלכתי גם את הדעות והגישות ההלכתיות שנפרט להלן:

א.     לדעת ה"חתם סופר"¹, במקום שאשה איננה שרה לבדה אלא גבר ואשה שרים יחד – אין דין של "קול באשה". כך הוא מסביר את שירתם המשותפת של ברק בן אבינועם ודבורה אשת לפידות².

ב.     לדעת הראשון לציון הרב עובדיה יוסף³, אם השומע איננו מכיר את האשה השרה ואינו רואה אותה – אין דין של "קול באשה". אין לחשוש שמי מהעוברים ייכשל בגלל זה, שהרי אף אדם שמקפיד על שמירת ההלכה לא יעמוד דווקא ויתבונן בקבוצת הנערות השרות.

ג.     הרב יהודה הנקין בשו"ת "בני בנים"⁴ מביא את דעת בעלי התוספות⁵, שכאשר כולם שרים יחד, אין האחד שומע את השני, ולכן אין בעיה של "קול באשה". הוא מציע למי שנקלע לסיטואציה שכזו שישיר עם הקבוצה, וכך יפתור בקלות את הבעיה⁶.

ד.     הגר"י וינברג בשו"ת "שרידי אש"⁷ התיר לשיר שירי קודש בחברה מעורבת, במקום שזו הדרך לקרב את בני הנוער ליהדות, ובמיוחד אחרי החורבן הנורא של שואת יהודי אירופה. הוא גם סומך על הסברה שהשומע איננו מתכוון ליהנות, שהרי כוונתו היא להתקרב אל הקודש.

נראה שבהתחשב בדעות אלה ובצורך לקרב את הנוער לאביהם שבשמים ולעיר הקודש והמקדש – אין לגעור בהם, אלא יש לקרבם בעבותות אהבה, ובעזרת ה' הביקור ברחבת הכותל ישפיע עליהם רוב טוב רוחני ויחזק את רגשי הקודש שלהם.

____________________

¹   ה"חתם סופר" (או"ח שער טהרת הידיים, סי' יד), הובאו דבריו ב"אוצר הפוסקים" (אבה"ע סי' כא סע' א ס"ק כ אות ד). יסוד ההיתר הוא הכלל ההלכתי "תרי קלי לא משתמע". ובגמרא מבואר שכאשר הדבר הנשמע חביב על האדם, נותן דעתו לשמוע היטב אפילו בתרי (ראש השנה כז ע"א), כאן אין התחלת חביבות, שהרי מיד שמע את קול האשה יחד עם קול האיש.

²     שופטים ה.

³   "יביע אומר" א סי' ו.

⁴   ג סי' כה.

⁵   סוטה לט ע"ב ד"ה "עד שיכלה". התוספות מקשים, מדוע "אין הכהנים רשאים להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הציבור", ולא נאמר שתרי קלי משתמע כאשר יש חביבות, שהרי בברכת כהנים ודאי שיש חביבות, דאם לא כן כיצד אנו מאפשרים לכמה כהנים לברך יחד? בתירוצם הראשון מתרצים התוספות שיש לחלק בין "תרי קלי" שמשמיעים קול זהה, אז מתוך החביבות נותן דעתו לשמוע (והיינו שני כהנים שמברכים יחד), ובין "תרי קלי" שמשמיעים תוכן שונה (הכהנים מברכים והעם עונה אמן), אז אפילו בדבר חביב אי אפשר לשמוע. בתירוצם השני, מחלקים התוספות בין "תרי קלי" המושמעים על-ידי שניים שאינם מאזינים (שני כהנים שמברכים) – אז בגלל החביבות נשמע הקול, ובין "תרי קלי" ביחס למשמיעים עצמם – שהם אינם יכולים לשמוע, אפילו אם משמיעים קול זהה, כיוון שהמשמיע מרוכז בעצמו, ואינו שומע את האחר. התוספות ציינו שם שתירוצם השני הוא העיקרי ("ותפוס לשון אחרון"). לכן, אם השומע יצטרף לשירת הנשים – לא תהיה לו בעיה. אם ירצה השומע לחשוש לתירוץ הראשון בתוספות – יוכל לשיר שיר אחר, ואז בכל מקרה אין כאן בעיה. לתירוץ הראשון הקולות משמיעים תוכן שונה, ולתירוץ השני המאזין הוא גם משמיע.

⁶   כך מקובלנו גם מבית מדרשו של הרב דוד פוקס, ר"מ ומחנך מפורסם בישיבת "נתיב מאיר", שכך נהג הלכה למעשה. כך גם הורה הרב משה הרשלר לרבני ה"מכללה ירושלים" בצאתם לטיול עם תלמידותיהם.

⁷   מהדורה ישנה ב סי' ח.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר