שנת תשע"ח| שבת פרשת דברים

כדי להבין את נבואות ירמיהו, חייבים לקחת בחשבון כי הספר נכתב פעמיים, כך הצענו בדברינו לפרשת מטות תשס"ד והרחבנו על כך בדברינו לפרשיות מטות מסעי תשע"ח.

נדגים עקרון זה שוב, תוך הצעת דרך קריאה נוספת בספר, שתהיה מבוססת על העיקרון שהצענו ושתיתן פתרון לבעיה קשה ביותר.

קריאה בפרק כ"ז בספר ירמיהו מעוררת תמיהה. נצטט את שלשת הפסוקים הראשונים: "(א) בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִם בֶּן יֹאושִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָה מֵאֵת יְקֹוָק לֵאמֹר:(ב) כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת וּנְתַתָּם עַל צַוָּארֶךָ:(ג) וְשִׁלַּחְתָּם אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל מֶלֶךְ מוֹאָב וְאֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל מֶלֶךְ צֹר וְאֶל מֶלֶךְ צִידוֹן בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלִַם אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה".

לכאורה, יש כאן סתירה בלתי ניתנת להסבר. לפי פסוק א' המלך הוא יהויקים בן יאשיהו, ואילו לפי פסוק ג' המלך בירושלים הוא צדקיהו בן יאשיהו, שמלך אחת עשרה שנים לאחר המלכת יהויקים (פסוק א מזכיר את תחילת-ראשית מלכות יהויקים, יהויקים מלך אחת עשרה שנים, בנו יהויכין  מלך שלשה חדשים ואז עלה לשלטון צדקיהו).

רש"י תירץ שאכן הנבואה על הכנת המוסרות ניתנה בשנה הראשונה ליהויקים. מוסרות אלה: "חמש עשרה שנה היו על צוארו משנה אחת ליהויקים עד השנה הרביעית לצדקיהו". רק אז, בשנה הרביעית לצדקיהו, ניתנה הנבואה של פסוק ג' לצאת לקראת המשלחת הדיפלומטית הבין לאומית, שהגיעה לבקר את צדקיהו. לשיטתו, בין פסוק ב' לפסוק ג' עברו חמש עשרה שנים.

הרד"ק תירץ: "נבואה זו נאמרה לירמיהו בשנה ראשונה למלכות יהויקים, ואמר לו האל כי כשימלוך צדקיהו אחר ממלכות יהויקים ויהויכין, יעשה מוסרות ומטות וישלחם למלכים הנזכרים ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו". הרד"ק מחדש כי הקב"ה גילה רז זה לנביאו, כבר בראשית מלכות יהויקים, כי בעוד יותר מאחת עשרה שנה צדקיהו ימלוך לאחר מות יהויקים וגלות יהויכין ואז תגיע לירושלים משלחת של מלכי האיזור, אל צדקיהו מלך יהודה.

כיון ששני התירוצים הללו קשים מאוד, אבן עזרא (בפירושו על דניאל א' א) בדרכו היצירתית, תירץ בדרך שלישית. לשיטתו, צדקיהו הומלך כיורש עצר שלש שנים לפני מות אביו בקרב נגד פרעה נכו. כאשר המשלחות יצאו מבירות המזרח התיכון אחרי מות יאשיהו, הן היו בטוחות שהן ימצאו בירושלים את יורש העצר יושב על כס המלוכה, להפתעתם, הם מצאו שם את יהויקים שהומלך על ידי פרעה. פסוק ג' מתאר את ההו"א, פסוק א' מתאר את המציאות בפועל. אחרי בקשת המחילה, נציע פירוש על פי העיקרון שהצבנו לפני הלומדים.

בפרק כ"ז פסוקים, הן מן המהדורה הראשונה והן מן המהדורה השניה. פעמיים ציוה הקב"ה על ירמיהו לשים על צווארו מוסרות. א. בימי יהויקים לפני שריפת המהדורה הראשונה. ב. בימי צדקיהו, זמנה של המהדורה השניה. בשני המקרים המסר היה אותו מסר- על פי החלטת הקב"ה, העתיד שייך בשבעים השנים הבאות לנבוכנצר ולבבלים, לכן אין למרוד בהם.

לפי זה הפסוקים יתחלקו כך:

מהדורה קמא:  (א) בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִם בֶּן יֹאושִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָה מֵאֵת יְקֹוָק לֵאמֹר: (ב) כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת וּנְתַתָּם עַל צַוָּארֶךָ:

(ה) אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת הָאָרֶץ אֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ בְּכֹחִי הַגָּדוֹל וּבִזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי: (ו) וְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ:

(ז) וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל הַגּוֹיִם וְאֶת בְּנוֹ וְאֶת בֶּן בְּנוֹ עַד בֹּא עֵת אַרְצוֹ גַּם הוּא וְעָבְדוּ בוֹ גּוֹיִם רַבִּים וּמְלָכִים גְּדֹלִים: (ח) וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֵת אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְקֹד עַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק עַד תֻּמִּי אֹתָם בְּיָדוֹ: (ט) וְאַתֶּם אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל נְבִיאֵיכֶם וְאֶל קֹסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם וְאֶל עֹנְנֵיכֶם וְאֶל כַּשָּׁפֵיכֶם אֲשֶׁר הֵם אֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל: (י) כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם לְמַעַן הַרְחִיק אֶתְכֶם מֵעַל אַדְמַתְכֶם וְהִדַּחְתִּי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם: (יא) וְהַגּוֹי אֲשֶׁר יָבִיא אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל וַעֲבָדוֹ וְהִנַּחְתִּיו עַל אַדְמָתוֹ נְאֻם יְקֹוָק וַעֲבָדָהּ וְיָשַׁב בָּהּ:

מהדורה בתרא:  (עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת וּנְתַתָּם עַל צַוָּארֶךָ)

(ג) וְשִׁלַּחְתָּם אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל מֶלֶךְ מוֹאָב וְאֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל מֶלֶךְ צֹר וְאֶל מֶלֶךְ צִידוֹן בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלִַם אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: (ד) וְצִוִּיתָ אֹתָם אֶל אֲדֹנֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה תֹאמְרוּ אֶל אֲדֹנֵיכֶם:

(יב) וְאֶל צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה דִּבַּרְתִּי כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (הכתובים זה מכבר בפסוקים ה-יא) לֵאמֹר הָבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיכֶם בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעִבְדוּ אֹתוֹ וְעַמּוֹ וִחְיוּ: (יג) לָמָּה תָמוּתוּ אַתָּה וְעַמֶּךָ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹד אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל: (יד) וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הָאֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם: (טו) כִּי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם יְקֹוָק וְהֵם נִבְּאִים בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר לְמַעַן הַדִּיחִי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם אַתֶּם וְהַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם:

הבה נתפלל בשנת השבעים ואחת לראשית צמיחת גאולתנו החדשה, כי נהיה ראויים לגאולה שלמה. לאחינו שבדרום, איחולי בנין ושגשוג של דרום אדום רק מצבעי פריחה ולבלוב.