שנת תשע"ט| שבת פרשת נח

הלכה פסוקה: תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית'

חלוקת אחוזים בשיווק רשתי
'ארץ חמדה גזית' ירושלים / אב תשע"ה / תיק מס' 75046

דיינים: הרב ארנרייך משה, הרב לוי סיני, הרב דניאל בצלאל

תקציר המקרה: התובעת והנתבעת עוסקות בשיווק רשתי, שהוא שיווק של מוצרים ומכירתם ללקוחות, תוך קבלת אחוזים מהמכירות, כשחלק מהאחוזים מגיעים למוכרת, ו18% תמיד עוברים לחמש הדרגות שמעל המוכרת, כשהדרגה הגבוהה החמישית (המנהלת) מקבלת את יתרת האחוזים שלא חולקו, בשתי הדרגות שמעל אלו מקבלים 6% ו-3% נוספים בהתאמה. מוכר אינו רשאי לעבור להיות מתחת לדרגה של מישהו אחר בשנתיים הראשונות, למרות זאת, אחת המוכרות רצתה לעבור לעבוד תחת מוכרת בדרגה גבוהה יותר, על מנת שהיא תדריך אותה, ותעזור לה להגדיל את המכירות. לאחר שנתיים עברה התובעת לעבור בשם משתמש אחר, והפרופיל שבה השתמשה הפך ללא פעיל, כל עוד קיבלה הנתבעת את 18% היא העבירה את החלק שהיתה תובעת אמורה לקבל אליה, אך בשלב כלשהו נוצר מצב שבו החברה היתה צריכה להפוך את התובעת למנהלת, ולהעביר לנתבעת 6% שאינם במניין ה-18%, למרות זאת החברה החליטה לא לעשות כך, משום שהפרופיל הישן של התובעת הפך ללא פעיל, והתובעת נשארה מנהלת בעצמה, לטענתה היא צריכה להעביר רק מעט אחוזים משום שהיא מפסידה את ה- 6% שאותם היתה יכולה להרוויח.
התובעת טוענת כי הנתבעת לא עמדה בהסכם ולא הדריכה אותה, כמו כן היא תובעת את כל האחוזים שמגיעים לה בתור מנהלת, ואחוזים מבונוס הרכב שקיבלה הנתבעת כתוצאה מפעילות התובעת.
הנתבעת מסכימה כי היא לא הדריכה את התובעת בזמן מסוים, מסיבות אישיות, אך אין זה מחויב לפי חוזה החברה, כמו כן היא מסכימה לתת לתובעת אחוזים מבונוס הרכב שקיבלה.

פסק דין: הנתבעת זכאית להשאיר בידה 3% מהמכירות מתוך האחוזים הכוללים (עד 18%) שהיא מקבלת מהמכירות, את השאר עליה להעביר לתובעת. כמו כן עליה להעביר 76% מבונוס הרכב לתובעת.

נימוקים:
א. חובת הנתבעת לעמוד בהסכמתה
ניתן לראות את תשלומי הנתבעת לתובעת כתשלומי שכיר, שכן ניתן לראות הנתבעת כעובדת של החברה וגם של הנתבעת, ובדומה לאמור בשולחן ערוך (שלו) שאדם השוכר פועל  לעבוד עבור חבירו חייב לו במלוא שכרו. במקרה שלנו אין מחלוקת שכן הנתבעת אמרה לתובעת שהיא "לא תפסיד" מההסכם, ודבר זה נחשב כאילו שאמרה לה "שכרך עלי", אחד הדיינים סבר שאין זה נחשב כדין האומר "שכרך עלי" משום שהיא הסכימה להעביר אך ורק כסף שאינו שייך לה אלא לחברה, אך שאר הדיינים הסכימו כי כיון שמדובר בכסף שמגיע מהחברה לנתבעת הרי זה נחשב כמי שאמרה "שכרך עלי".

ב. עשיית פשרה באופן שהצדדים להסכם לא חשבו על המקרה
באופן בסיסי הכסף הוא של הנתבעת, ולכן יש מקום לומר שהמוציא מחבירו עליו הראיה, וידה של הנתבעת תהיה על התחתונה, יחד עם זאת מדובר כאן במקרה שהצדדים לא חשבו עליו, ואם היו חושבים עליו בוודאי היו מתייחסים אליו בהסכם שאותו כרתו, במקרה כזה יש לפשר בין הצדדים כפי שנאמר בשו"ע (חו"מ יב, ה) שאם הדבר אינו יכול להתברר על הדיין לעשות פשרה.
הבית הדין מדגיש שהכרעה במסגרת פשרה, אינה רק השכנת שלום, אלא הכרעה על פי אומד דעת במציאות שאין אפשרות להכריע בה על פי דין וכפי שעולה מהגמרא בבבא מציעא (מב ע"ב) לגבי אדם שקנה בהמות עבור יתומים, ובית הדין (לדעת רש"י) הטיל כפשרה חיוב חלקי על המתווך שקנה את הבהמות עבור היתומים משום שהיה במעשהו פגם מסוים.

 למעבר לפסק הדין המלא  

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר