שנת תשע"ט| שבת פרשת וירא

פרשת השבוע: בית אל - שער השמים? או מהו הַמָּקוֹם? חלק ב'

המחלוקת בין אנשי בית אל ובין אנשי ירושלים בשאלה, היכן הוא המקום או היכן הוא שער השמים הובאה בדברינו לפרשת לך לך תשע"ט.

ירבעם בן נבט, שהיה חוטא ומחטיא, תמך באנשי בית אל ובדרכם הרוחנית, לכן בנה מזבח בבית אל וגם חידש שם את חטא העגל. ההוכחה הניצחת לכך שהוא ראה בעבודת העגל את הדרך "הנכונה"לעבודת השם, היא העובדה שקרא לשני בניו נדב ואביה(ו), כנראה, על שם שני בניו הגדולים של אהרון הכהן, בונה העגל הראשון.

הראשון שניסה לתקן חטא זה היה אִישׁ אֱלֹהִים (ש)בָּא מִיהוּדָה (מלכים א י"ג א). חז"ל זיהו אותו עם עדו הנביא-החוזה שהיה אחד הנביאים החשובים באותו הדור (ימי שלמה המלך, רחבעם וירבעם). לצערנו, שליחות זו - החזרתו של ירבעם בתשובה, נכשלה, בגלל פעילותו של נביא שקר זקן מבית אל, שכנראה עמד בראש ה"מימסד הדתי" שם.

למעלה ממאה וחמישים שנים מאוחר יותר, כמתואר בעקיפין בספר עמוס, התנהל מאבק נוסף של נביאי האמת ב"כהני" בית אל -.

עמוס היה איש אלהים שבא מתקוע אשר ביהודה, ועיקר פעילותו הייתה בממלכת ישראל ובירתה שומרון. שמו של מלך ישראל באותו הזמן היה גם הוא ירבעם בן יואש.

עמוס קיבל את הנבואה הבאה: "וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם בֶּחָרֶב" (עמוס ז' ט). הבמה המרכזית והמקדש היו בבית אל, לכן כינויים בכתוב הוא: "מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא" (שם יג). מי שראה עצמו נפגע מנבואה זו היה אמציה כהן בית אל, ראש "המימסד הדתי" שם. לכן, נתן אמציה פרשנות מרחיבה לנבואת עמוס – "לאפושי ריתחא (עיינו סנהדרין מח ע"ב) ופנה אל המלך ירבעם בקריאה הבאה: "וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו: כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ" (שם י-יא).

(לזכותו של ירבעם בן יואש יאמר כי הוא לא הסכים לקבל את ה"לשון הרע" של אמציה על עמוס).

אמציה "כהן בית אל", הציע לעמוס לחזור לארץ יהודה, להצטרף ל"מימסד הדתי" שם, ולקבל את משכורתו מהם: "וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא" (שם יב). תגובתו של הנביא עמוס מהדהדת עד לימנו: "וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים" (שם יד). עמוס עונה לאמציה שהפך את מעמדו ל"עטרה להתגדל בה וקרדום לחפור בו" (אבות פ"ד מ"ה), דברים כַּדָּרְבֹנוֹת  (קהלת יב יא)- נביא אמת איננו נוטל שכר על פעילותו הנבואית, אי אפשר לשלוט על דעותיו באמצעות כסף או שווה כסף. הנביא מקבל את נבואתו מהקב"ה ומחויבותו היחידה היא להשמיע את דבר השם. עמוס התפרנס מיגיע כפיו וכך שמר על עצמאותו.

דברים אלה מזכירים לנו את התנהגותו של הראשון לציון הרב יצחק נסים (תשט"ו - תשל"ג, 1955-1972)  כאשר חשב שמדינת ישראל איננה שומרת על כבודה ביחסיה עם האפיפיור, הוא סרב לשתף פעולה ולהשתתף בטקס שלדעתו היה מביש. על האיום לפטרו הגיב, אינני תלוי בכם לפרנסתי, אינכם יכולים לדרוש שלטון על מחשבותי ודעתי התורנית.

הבה נתפלל כי נצליח למזער את הפיכת התורה לקרדום לחפור בה, ונלך בדרכם של עמוס הנביא והראשון לציון הרב יצחק ניסים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר