שנת תשע"ט| שבת פרשת ויצא

סוגיית המלאכים שליוו את יעקב לאורך כל הדרך, נדונה בדברינו לפרשת ויצא תשס"ה  ולפרשת ויצא תשס"ז.

נמשיך לברר סוגיא זו מהיבט נוסף, וננסה להבין גם כיצד דוד המלך המשיך את דרכו של יעקב אבינו?

אותם ביטויים פותחים וסוגרים את פרשתנו. 

בתחילת פרשת ויצא  מופיע:

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע (מן הדרום) וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית כ"ח י-יב).

סוגרים את הפרשה הפסוקים הבאים:

"וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ (מחרן דרומה) וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם" (בראשית ל"ב ב-ג).

הזכרנו כבר כי המלאכים ליוו את יעקב בכל אשר פנה. הבאנו גם את המחלוקת אם מלאכים הם יצורים פלאיים או שהם שליחים מעולם הטבע, של הקב"ה.  

כל אחת מהדעות תסביר באופן אחר את הביטוי פגיעה.

הדעה הראשונה מופיעה במדרש הבא: "יעקב תקן תפלת ערבית - שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי" (ברכות כו ע"ב).

הדעה השניה תסביר פגיעה כפגישה, כפי שמופיע במקור הבא: "אמר ר' יוסי בן קיסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום" (מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פ"ה ה"ט). 

נציע עתה הצעה לפירוש המושג מלאך על פי הדעה השניה: מלאך משמעותו מי שעושה מלאכה.

כל פרשת ויצא מתחילתה ועד סופה, באה ללמדנו את העיקרון הבא: אע"פ, שנראה במבט ראשון, שיעקב עבד אצל לבן ועשה את מלאכתו נאמנה כרועה צאנו, מבחינת האמת, הוא עשה את המלאכה, כפועל של הקב"ה, או במילים אחרות כמלאך.

יעקב אבינו, מלמד אותנו לדורות, מהי הדרך שיבור לו האדם. התשובה של פרשתנו היא: להכיר טובה, לעבוד ביושר ובמסירות אין קץ אצל מעבידך הנותן לך פרנסה. אבל כל זה מתוך ההבנה של האמת כי מה שנותן משמעות לחיים היא עבודת השם. משמעותה של עבודת השם היא לעשות את מלאכתנו בעולם הזה כמלאכים של הקב"ה, תרתי משמע. כל עוד עבד יעקב אבינו אצל לבן ולא הייתה בזה סתירה לפעילותו כמלאך של הקב"ה, המשיך בכך יעקב והפך סמל לדורות באופן שבו שכיר צריך לעבוד אצל מעבידו. ברגע שהקב"ה הודיע ליעקב כי עליו לחזור: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ" (בראשית ל"א ג), יעקב זימן את נשותיו ושיתף אותם במסר שקיבל מן המלאך: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי" (בראשית ל"א יא). יעקב ונשותיו יצאו מיד בדרך אל ארץ ישראל, אל בית אל, כדי להמשיך את משימתם כמלאכים, בהמשך לחלום של יעקב בתחילת דרכו.

האישור לכך, כי אכן זו הדרך הנכונה, מופיע במילים האחרונות של הפרשה, בהגיעם למחנים. שם במחניים הם שוב פגעו במלאכי אלהים, הם המלאכים שעלו וירדו בסולם. הם זכו לכך שוב, מכיוון שנהגו כל ימיהם ולילותיהם כמלאכים העובדים ועושים את מלאכתם כעבדי השם.

בשבוע הבא נשתדל להבין מה עשה דוד במחנים.

הבה נתפלל כי נזכה לפעול גם בעולם הזה, מתוך השתדלות לזכות לעשות את מלאכתנו כמלאכים.